בית לחם (300)

צופות: 
יעל י. רות א. אילנה ד. (מדווחת)
03/02/2014
|
בוקר

06.00 – 08.00

 

מחסום בית לחם

הרבה מאד מכוניות חנו לאורך הדרך בציפייה לעובדים/נוסעים. זרם רציף של פועלים יצא מהמחסום כשהגענו. מרביתם נראו כועסים כשאמרו לנו שהמעבר היה קשה. כשנכנסנו נוכחנו שחמישה חלונות היו פתוחים והתורים לפניהם היו קצרים, לעומת זאת נשמעו צעקות מהעבר השני של המחסום, מכיוון בית לחם, שהעידו על הצפיפות והלחץ שם. המעבר לצד הישראלי נפתח רק מדי פעם. איש ביטחון, שכמעט אינו דובר עברית, שאל אותנו אם בכוונתנו להישאר. הסתבר שחשב שאנחנו תיירים בדרכנו לבית לחם.

 

הפלסטינים היוצאים, שעדיין עסוקים ברכיסת החגורות, רצו בכיוון היציאה תוך שהם מספרים שהגיעו למחסום ב-4 לפנות בוקר. לדבריהם המעבר גרוע מדי יום בתקופה האחרונה. אישה צולעת התקרבה אלינו ואמרה כי נפגעה מהקרוסלה ושרק תור אחד פועל מהעבר השני. צלצלנו לחנה ממשמרת הבוקר של יום ראשון  שנתנה לנו מספר טלפון. ניסינו אותו אבל המענה הקולי הודיע שהטלפון אינו מחובר. קצין הסביר לנו שאין לו עוד כוח אדם, שיכול היה להקל על המעבר ושגם אם היה לו, לא היה יכול להלין אותם. ברור שזו המדיניות מלמעלה ושהאדם במקום לא יכול לעשות הרבה.

 

בשלב מסוים נפתח עוד מעבר מכיוון בית לחם והתורים בצד שלנו התארכו, מה שגרם לדחיפות גם בצד זה. זוג תיירים עם מגבעות בוקרים, בדרכם לבית לחם שאלו אותנו אם גם אנחנו מחכות לעבור 'נגד הזרם', כיוָונו אותם אל החלון הראשון, שם הזיזו את הפלסטינים היוצאים, עד אשר עברו התיירים.

כשהגיע חברנו ע' מוולאג'ה כבר נרגע הלחץ. הוא סיפר שהגיע למחסום ב- 6.30 ושהיו שני שרוולים פתוחים. כשעזבנו היו עדיין לא מעט אנשים שחיכו בחוץ, אבל לא היו יותר מכוניות של קבלנים שחיכו להם. אוטובוס הגיע והעמיס לפחות 100 אנשים.