בית לחם (300), מת"ק עציון

תובנה : השיפור בהתנהלות המחסום בחגים היה תופעה חולפת

6.30 מחסום בית לחם
לשמחתנו, מגרש החניה שוב פתוח וזה מקל עלינו. אנו מתייצבות במקומנו הרגיל, באולם הכניסה למחסום 300 / בית לחם. ארבע עמדות פועלות אך רק אנשים בודדים עומדים בתור אליהן בדרכם לצד הישראלי. לעומת זאת, אנו שומעות קולות מהומה מהעבר הפלסטינאי וזעקות של ממש. חשים את אי השקט באוויר והמתח רק הולך וגובר. פניהם של העוברים זעופות במיוחד הבוקר והחיוכים נדירים.  רבים מסננים תלונות קשות בעוברם, בנוסח "לחיות לא נותנים להיות במצב כזה". מדווחים לנו כי מרוב דוחק התמוטטו שני אנשים ופונו הבוקר לבית החולים. אישה מבוגרת, עדינה, עוטה מטפחת לבנה וצחורה קובלת, כי כבר חודש לא נפתח המעבר ההומניטרי והחיכוך הוא נורא מבחינתה. אישה אחרת ממלמלת  בפנים מבוהלות "מלחמה, מלחמה". מגיעים עוד אנשים ונשים, שנראים כמי שנחלצו מחוויה קשה מאד, סופקים כפיים בתנועות רחבות ושואלים: " מה יהיה?" יש לציין, שבאופן מוזר ולא כרגיל, אין הבוקר באולם הכניסה בעלי תפקידים ישראלים, מלבד החיילות בתוך תאי העמדות. לא שוטרים, לא עובדי חברות האבטחה ולא מפקד המחסום. אין עם מי לדבר ובפני מי להתריע. אנו מנסות לצלצל למוקד ההומניטרי אך אין תשובה גם שם. כך נמשך המצב עד שעה 7  - גלי הצעקות עולים וגוועים חליפות מן הצד השני וכאן זרם העוברים דליל ושקט. לעתים נראה, כאילו נגמרו המילים לאנשים המותשים, נותרו בעיקר תנודות ידיים ומבע של יאוש וכעס. אנו שומעות, כי יש לא מעט אנשים שחיכו הבוקר יותר מ3  שעות, אחרו להסעות לעבודה ושבו לביתם.  לפתע מתרחשת מהומה קטנה ליד העמדה שמולנו – גבר מרים קול מחאה על שהחיילת לקחה לו את אישור העבודה שקיבל רק לפני 5 ימים. מצטרף אליו גבר נוסף מהעמדה השכנה עם אותה התלונה. פתאום יוצא שוטר צבאי מחדר הצוות, שואל לפשר המהומה ומנסה לסלק את המתלוננים. אנו מתערבות ודורשות לבדוק. בתחילה הוא מגרש בגסות "את, אל תדברי אתי"  אך לאחר כמה דקות של התעקשותנו הוא מתרצה, נכנס לעמדות, בורר את ערמת האישורים שהוחרמו ומוצא את שני האישורים של המתלוננים. כבמטה קסם , כאילו לה"דם , הם מקבלים בחזרה את האישורים, מודים לנו בהתרגשות כנה ויוצאים ליום העבודה המיוחל.

לקראת השעה 7.10 מישהו , כנראה, "פתח את השיבר" - זרם העוברים מתגבר לקצב רגיל והעומס עובר לאולם הכניסה המתמלא ברעש ובצפיפות. כרגיל, יש הפונים לסילביה בשאלות ובבקשות לטפל בבעיות המניעה של קרוביהם.. למרות שכעת מגיעים המונים בגלים צפופים, אנו שמות לב שבאולם זה, בישורת האחרונה לסיוט של היום, ניכר מאמץ לנהוג בסדר ובאיפוק ביציאה. הם חולפים על פנינו בשקט, במנוד ראש לאה, כאילו נסחטה מהאנשים טיפת האנרגיה האחרונה, וכך הם יוצאים לעוד יום עבודה מתיש בשכר זעום. בתוך האווירה העגומה  הזו, מופיע לפתע בחור שיצא כרגע מהקרוסלה, מתקדם לעבר הפתח בדילוגים, חיוך רחב וגרוטסקי מרוח על פניו והוא מפזם ומנופף בידיו בכאילו-עליזות: good morning, good morning to you. הרגשנו כמו בסצנה מסרט של בניני..

ב 7.45 למרות שהאולם עדיין עמוס למדי, שלא כרגיל,  אנו עוזבות ויוצאות למת"ק.

8.10 מת"ק עציון

שמש נעימה מקבלת את פנינו הבוקר על גבעת המת"ק וקבוצת בחורים מחכה לנו בחנייה. אנו מחליטות להתחיל לעבוד מיד מהמכונית ולא להיכנס לאולם. רוב הפונים היום הם צעירים עם שאלות על בירור מצבם, סיכוייהם להיחלץ ממנו ובקשות לבדוק את ניירותיהם, למלא ייפוי-כוח ולכתוב להם בקשות-להסרת-המניעה, אותן יגישו בדלפק במת"ק הסמוך. תמיד יימצא מישהו שיתנדב לתרגם לעברית ולערבית והיום עושה זאת אפילו מיודענו ג', הנער הצעיר והחמוד, שבמקום ללמוד בביה"ס מתמחה כאן בהגשת תה חם ומתוק לבאים. בזמן האחרון אנו נתקלות ביותר מקרים שנגזרו עליהם "100 שנות מניעה", אולי זו הוואריאציה הישראלית של מקונדו, בהשראת מארקס,

9.40 אנו יוצאות חזרה לירושלים לטפל בהמוני הבקשות המחכות לנו במחשב.