יאסוף, עזון עתמה

צופות: 
נטלי כהן, הגר זמר, נעמי בנצור (מדווחת) ברכב נאדים
14/01/2015
|
בוקר

9:45 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין. 

10:30 צומת תפוח במגרש נראה חייל אחד. היעדר נוכחות צבאית גם בתחנת האוטובוס. 

 

10:40 יאסוף
הגענו היום ליאסוף בעקבות כריתת 36 עצי זית בידי מתנחלים באחד מלילות השלג בשבוע שעבר. ידיעה על כך הושמעה ברדיו, הופיעה בהרחבה בעיתון אלאיתיחאד וצוטטה ברשת ע"י פתחיה. שם צויין שנכרתו 170 עצים.

אנחנו נפגשים עם ראש המועצה. מיד בבואנו הוא מגיש לנו הודעה כתובה בערבית על האירוע ששלח לרשות, למשטרה ולמשרד החקלאות הפלסטינים. נאדים מתרגם את נוסח ההודעה שתוכנה (בקצרה) הוא: "מתנחלים כרתו 37 עצי זית מניבים עד לשורשיהם, במרחק שני קילומטר מהכפר. העצים היו שייכים לארבעה בני משפחה אחת. אחד מתושבי הכפר גילה את הפשע כשיצא לבדוק אם חלקת האדמה שלו נפגעה מהשלג. היות ואיש לא ראה את המתנחלים בפעולה, ניתן לשער שהכריתה נעשתה באחד הלילות שבין 5 - 7 בינואר. באותו מקום נכרתו עצים גם לפני שלושה חודשים. לאחר הודעה, הגיע למקום נציגי המת"ק והמשטרה הישראלים. הם בדקו ומצאו שנכרתו 36 עצים. תלונה בצרוף צילומים הועברה למת"ק ולמשטרת אריאל .אנו מקווים שהמעשים הנפשעים של המתנחלים שמתנקמים בעצים בצורה כה פרועה, לא יישנו". 

אז מניין המספר - 170 עצים כרותים - שמופיע בעיתון בערבית? לא ברור אם המספר הזה מוטעה או שראש המועצה, מטעמים השמורים עמו, מנסה להוריד להבות.  לדבריו, בשלב הראשון נכרתו "רק" 80 עצים, כך שהסך הכולל של עצי הזית של יאסוף שנכרתו בשני השלבים הוא 117.  בהודעתו לרשות הפלסטינית הוא אינו מתייחס למספר העצים שנכרתו בפעם הקודמת וגם לא למספר הכולל, הוא גם נמנע מלציין את ההבדל (המזערי אומנם) בין מניין עצי הזית שנכרתו שנקבע ע"י הכפר, לעומת המניין שנקבע  ע"י משלחת המת"ק והמשטרה הישראלית, מה שמוריד, לטענתם, את ס"ה העצים שנכרתו הפעם מ-37 ל-36. איזו קטנוניות...

בשיחה אתו מונה ראש המועצה  את הוונדליזם של מתנחלי תפוח בעבר: גניבת עזים, פיצוץ גלגלי מכוניות, עקירת סככות, והמעשה החמור ביותר - הצתת המסגד. אבל הוא מדגיש שהמעשים הללו הם נחלת העבר ומתנחלי תפוח אינם מציקים להם עוד. גם לגבי כריתת העצים העכשווית, הוא נזהר מלהאשים את מתנחלי תפוח המתגוררים בשכנות כה קרובה: "אין לנו קצה חוט, איש לא ראה את המבצעים". 

ולנו לא נותר אלא לקוות שראש המועצה אכן מכיר הפעם בחפותם של מתנחלי תפוח ולא מחפה עליהם מחשש לנקם מצדם. 

 

אנו בדרך לעזון עתמה דרך הכביש החדש כדי לבדוק את התקדמות הגדר (החוֹמה, ליתר דיוק) ולברר מתי יועבר המחסום אל משכנו החדש. החומה  כמעט שהושלמה. עתה עוסקים פועלים רבים בהתקנת גדר ברזל גבוהה מעליה. עוד הוצאה כספית של כמה מיליונים, אבל מי סופר. להפתעתנו, ליד הכניסה לשערי תקווה הכביש נחסם. נאדים, שאין כמוהו בקיא בכבישי הגדה , חוזר ומנסה לעלות על הדרך הישנה אך היא חסומה משני צדדיה. צעיר פלסטיני המהלך ברגל בשביל צדדי מספר לנו שמחסום עזון עתמה אינו עובר לשום מקום. הוא פשוט בוטל. מעתה, עובדים בעלי מזל שבידיהם רשיונות וממהרים לעבודתם בישראל יאלצו כנראה לנסוע דרך חבלה, בכביש התת-קרקעי לקלקיליה, תוספת של מינימום חצי שעת נסיעה, ומשם דרך מחסום איל יעברו לישראל. ניתן רק לשער כמה שעות שינה יוותרו מעתה לעובדים מעזון עטמה שיאלצו להקדים עוד יותר את צאתם מביתם בשעות הקטנות של הלילה, עד כמה יעלה רף הצפיפות וזמן הבדיקות במחסום לאור תוספת האנשים, וכמה עלבונות ועוגמות נפש יאלצו לספוג האנשים שעליהם לעבור יום יום את דרך הייסורים הזו תמורת הפרוטות השחוקות שיקבלו עבור עבודתם. אבל למי באמת איכפת.

  

 11:45 ראש העין.