חבלה

צופות: 
רותי כץ, חנה אבירם
20/01/2015
|
אחה"צ
כש'הלב שחור'

13:00-14:00:

מחסום חבלה שבמכשול ההפרדה, מפריד בין פלסטינים מקלקיליה ומחבלה לבין אדמותיהם הנמצאות משני עברי כביש 55 ואשר סופחו דה –פקטו לישראל. ברי המזל מבין אלה שזכו בהיתרי מעבר דרך המחסום רשאים לצאת מהגדה ולהיכנס אליה רק בשלושה מועדים קצובים משך היום.

שעת הצהריים בה המחסום מופעל היא שעה שמעטים בה הפלסטינים שעוברים (ואולי זה יד המקרה). יש רגעים בהם אין אפילו 'חמישייה' שתעבור מצד אחד של המחסום אל צדו האחר. זוהי שעה שפלסטיני לבוש אפוד צהוב זוהר מטאטא את אזור עמדת הבידוק הממוחשב. לכאורה, מה כבר יכול לקרות?! אך, המחסום נושא היסטורית חיים של אלה הנדרשים לציית לשרירותו, חיים שהכיבוש פולש לפינות הפרטיות שלהם ושולט בהם. למשל, חיים של שני אחים. אחד תלמיד כתה ז' והאחר תלמיד כתה ב' המתגוררים בערב א רמאדין חוזרים מיום לימודים בקלקיליה, במכונית של אביהם. כך, היינו עדות לדברים כואבים ונוקבים שהשמיע באזני חיילים שהיו בעמדת השמירה הסמוכה לשער הולכי הרגל, גבר לא צעיר שהיה עמו ילד קטן. תחילה ביקש שיתירו לו להעביר מכונת כביסה(?) כיוון שבתו עומדת להינשא. הסירוב שבו נענה ('כי אלה הנהלים') העלה את היחס לו הוא זוכה במחסום. לפני חודשיים וחצי חיילת שהייתה במחסום החרימה לו את אישורי המעבר' ללא סיבה. היה לו בת.ז. אות הוקרה על היותו מורה 35 שנים והיא טענה משהו לגבי המסמך הזה. באותו אירוע נכח/היה שותף להתעמרות חייל זוטר שכעת הפריע לאיש לשטוח את תלונתו. האיש עמד על כך כי הוא מדבר עם המפקד. החייל בקש 'לפתוח דף חדש' והאיש ענה '...אבל לא יהיה לך דף חדש. הלב שלך שחור ולא לבן...'. והילד עד לשיחה.

ולפני לכתנו רכב מסחרי של 'חברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ' נוסע על הכביש שבין שתי גדרות המכשול ויוצא דרך המחסום לכיוון כביש 55. המחסום נסגר.