ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים)

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
יעל י., אילנה ד. (מדווחת)
28/01/2015
|
בוקר

 

06.00 – 08.00

מעבר הזיתים

 

עזבנו את ירושלים המערבית הישנונית ונסענו דרך שער שכם וא-טור לירושלים המזרחית בה כבר יש פעילות מלאה. כשהתקרבנו למעבר הזיתים ראינו מכוניות של מעסיקים המחכים לפועליהם, חונים לכל אורך המעלה המוביל למחסום. גם למעלה, מעבר למעגל התנועה המגונן, נשארו מעט מאד מקומות חניה בין האוטובוסים הממתינים.

 

החומה סגורה עכשיו בצורה הרמטית ולא נראה שיש אפשרות לעבור מצד אחד למשנהו. אישה שיצאה מהמחסום שאלה אותנו אם אנחנו משקיפות על הנעשה וציינה שהיום היה "קל". איש אחד סיפר לנו שלכל חמשת ילדיו יש תעודות זהות כחולות והוא לבדו תושב השטחים. נתנו לו את מספר הטלפון של המוקד והסברנו לו ששם הוא יכול לקבל עזרה משפטית ללא תשלום.

 

ראינו את הגב של החיילים שבדקו את הפלשתינאים הנכנסים דרך הדלת המסתובבת לעברו השני של המחסום. מכוניות פרטיות וטנדרים עזבו במהירות אחרי שהעמיסו את נוסעיהם בתקווה להספיק עוד כמה  מחזורים של הסעות לפני שתגענה השעות הארוכות של ההמתנה ללא עבודה.

 

באזור ההמתנה עמדו ארבעה מיכלי זבל ריקים, מרופדים בשקיות פלסטיק חדשות אבל מתקן השתייה היה מקולקל ושני בתי השימוש החדשים שהותקנו אינם בשימוש כי הם נעולים.

 

ילדי בית ספר רבים יצאו ממכוניות בריצה אל המעבר המיוחד לנשים ולילדים, חלק התחלקו ונפלו אך מיד התרוממו והמשיכו לרוץ. שלט, באנגלית,  המוצב בכניסה למשרדי המת"ק מורה על הכיוון ההפוך למעבר בעלי המוגבלויות. אנחנו הצטרפנו לתור של הגברים שהיה עמוס והחלטנו לתזמן את זמן המעבר. בן שנייה נפתח עוד מעבר (האם הבחינו בנו?) ואחרי פחות מרבע שעה היינו בחוץ. מרבית האוטובוסים נעלמו ותור ארוך של פלשתינאים חיכה להסעה במעגל התנועה. כשאוטובוס הופיע סוף, סוף נראה היה שכמאה אנשים נכנסים אליו.