דיר איסתיא, אימתין

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
דבורקה, ליאורה (חברה חדשה) נעמי (מדווחת)
26/01/2015
|
בוקר

9:30 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין. 

10:10 דיר איסתיא. לכפר אנחנו מגיעים בדרך לא דרך, שעוברת את סימטאות חארס הצרות ונמשכת דרך מטעי זיתים עד לכניסה הצדדית לכפר. הסיבה ל"התגנבות" לכפר במסלול שרק נהג מנוסה כנאדים יכול לזהות ולהוביל, היא שהכניסה הראשית, שתושבי הכפר החליטו להשקיע בה ולהציב בה מבנה קשתות מרשים, נחסמה על-ידי הצבא. משמח לראות שמעבר למחסום הסלעים והעפר ממשיכים אנשי הכפר במלאכת הבנייה. 

בכניסה לכפר אנחנו יוצרים קשר עם ז, והוא מלווה אותנו לכל אורך ביקורנו. התחנה הראשונה היא בית המועצה. קווינו לפגוש לראשונה את האישה העומדת בראש המועצה  שנבחרה לאחר מערכת בחירות סוערת, אך לאכזבתנו היא נמצאת היום בסלפית. בשיחה עם המזכיר מתברר שאישה זו, שמתחילה את הקדנציה שלה כראש מועצה כאן אינה יחידה:  במספר כפרים בגדה עומדות כבר נשים בראש מועצות לאחר שניצחו בבחירות את המועמדים הגברים. שינוי מבורך. 

ארבע פצצות גז הישר לחלונות ספג אחד מבתי הכפר באחד הלילות האחרונים, ולא ברור מדוע נבחר דווקא בית זה לקורבן  לתקיפה מצד הצבא. 

המלווה שלנו, ז., מוביל אותנו למבצר עתיק, שהוכר כשמורה ושופץ בעזרת תרומה אמריקאית נכבדה, לגאוות אנשי הכפר. בתקופה קדומה היו למבצר שבעה שעריםinfo-icon, מהם נותרו ארבעה, כולם בעלי מבנה קשתי יפהפה. ז. מוביל אותנו  בין הגומחות, המדרגות המתפתלות והמעברים הצרים אל הקומה העליונה, המשמשת כמלון אורחים לאנשים המגיעים מארה"ב, מאירופה וגם מישראל לעזור בתקופת המסיק. פרט לעבודה הם עוסקים בתקופת שהותם בכפר בפעילות רוחנית ברוח הדהארמה בהדרכת ז. 

הפוטנציאל הגלום במבנה ייחודי זה כמוקד משיכה לתיירות העולמית הוא עצום, ויכול להפוך את הכפר לאטרקציה ולשפר ללא הכר את המצב הכלכלי של אנשי הכפר והסביבה. למרבה הצער ברור כי תחת הכיבוש הסיכוי לממש זאת נמוך מאד. 

המבצר שייך היום, בכוח ירושה העוברת מדור לדור, לכמה משפחות. שבתיהן ממוקמים בתוך מתחם המבצר. גם מרכזי שירותים שונים נמצאים בין דרכי העקלתון  שבמבנה: מרכז דנטלי לרפואת שיניים, מרכז מחשבים לנערים (בלבד), מרכז רפואי לילדים, ואפילו חדר משחקי שולחן. ליד קיר המבצר מצוי בית קפה שבחצרו מזרקה (נפתח רק משעה 15:00). השרותים המוניציפליים המגוונים הללו  הופכים את הכפר לייחודי בנוף המוכר לנו מביקורינו בכפרי הגדה. 

ליד חומת המבצר ממוקם גן הילדים . כ-30 ילדים מקבלים את פנינו בלחיצות ידיים. על קיר הכניסה לגן כמה ציורי קיר גדולים - נופי הרים וים , ואנחנו מקווים עבור הילדים החמודים שמשטר הכיבוש שהפך את הגדה לכלא אחד גדול יחוסל, והילדים יזכו לפרוץ דרך ולראות נופים כאלה במציאות. אנו נפרדים מז. וממשיכים בדרכנו. 

וכך כותבת ליאורה את רשמיה מהביקור בכפר:

ביום שני נסענו דבורקה נעמי ואני לביקור בדיר איסתיא. נסענו כי אכפת לנו. נסענו כדי להראות להם שאכפת לנו. נסענו כדי לתת לכיבוש ולכבושים פנים. גוף. שמות. מגע. ריח.  דיר איסתיא הוא כפר סמוך לעמנואל. לרשות הנוסעים עומדת מערכת הכבישים המשובחת, החדישה, המוארת, המסומנת, והמצוחצחת שמנגישה את התנחלויות הגדה למרכז הארץ ולהפך. כביש 5 ומשם דרך כביש 55 עד לכביש 505 והלאה לכביש 5066. הכפר דיר איסתיא שוכן ממש קרוב לכביש 5066.

 

על פי האינציקלופדיה החופשית, כביש 5066 הוא כביש המחבר בין צומת יקיר גדול שעל כביש 505 בדרום עם צומת עמנואל בכביש 55 בצפון. הכביש נחשב לדרך נוף ומן היפות בשומרון, והוא חוצה את נחל קנה. הכביש נסלל בשנת 1982 על-מנת לאפשר להתנחלויות אשר הוקמו לאורך כביש 55 גישה קצרה יותר לגוש דן.

 

צ'יק צ'ק. חצי שעה מכפר סבא. אלא שאיפשהו במהלך המסלול, נאלצנו לרדת מהכביש הראשי, לעבור דרך חארס, ולהיטלטל מהלך כרבע שעה בדרך ההרית, צרה, מבודדת, נופית ומתפתלת. אין ספק, יפה שם. העיין איננה פוגשת נפש חיה. ההרים. הזיתים. האופק המצועף והירוק הרך המכסה על השד יודע מה. בעולם השלו שלי ככה נראית דרך של טיול הרפתקאות מחמד לשבת אביבית שמפציעה לה באמצע החורף.

הפעם לא היינו בטיול כלניות. רצינו להגיע לדיר איסתיא בדרך הישר. אלא שכביש הכניסה הראשי לדיר איסתיא חסום.

 

למה חסום ואיך חסום? כנראה שהתשובה היא: ככה. עובדה. להלן הפרטים:

בכניסה לדיר איסתיא עמלו פרנסי הכפר להעמיד שער כניסה מקושט ומקושת בסגנון המקום והתרבות. שער מרווח שיקדם בברכה את הבאים בשערי הכפר. תוך כדי הבניה, המבנה עדיין נתון בפיגומים, וכיוון שהפיגומים המחזיקים את הקשתות נטועים על הכביש, פלסו מעקף עפר זמני. והנה, בא מי שבא ובאמצעות דחפור צבאי והטיל כמה סלעים כבדים על המעקף הזמני. כאילו משום מקום. זהו. אין כניסה לכפר. הפגומים נטועים בכביש. המעקף חסום בסלעים. אין כניסה ברכב לכפר.

 

בגדה המערבית, כך מסתבר, יש שלטים ירוקים גדולים ובוהקים המציגים כל התנחלות והתנחלות, קטנה כגדולה, בשמה המפורש, כולל צמתים מוארים ומסומנים הנושאים בריש גלי שמות עבריים ההולכים בגדולות, ואילו לכפרים הערביים בגדה אין שלטים. בכלל. לא שלטי הכוונה ולא שלטי הנחכה. לא שם ולא כיוון. לא שלטי שטח בנוי ולא שלטי אזהרה בסגנון האט, הנך נכנס לשטח בנוי. אין. יוק. אין שלט אין ישוב. אין ישוב אין בני אדם. היוצא מכך שמי שעובר בכבישים ובדרכים הראשיות אינו מודע לקיומם של כ 130 כפרים ועיירות פלסטינאים. ובוודאי כאשר כביש הגישה של הכפר החובר אל הכביש הראשי סתום וגלול בכמה סלעים כבדים. כאילו התגלגלו לשם באקראי.

על כן, עד להודעה חדשה, מי שצריך להיכנס או לצאת מדיר איסתיא, לא משנה מי הוא ומה הם צרכיו, חולה, יולדת, תלמיד, גברים היוצאים לעבודה בשלוש לפנות בוקר, נדרש לבצע קפנדרייה מיותרת ולהוסיף עוד רבע שעה לכל כיוון, ולהיטלטל בדרך נופית מרהיבה אך מטריחה ומסוכנת.

בכפר פגשנו את ז. ראש המועצה לשעבר. ז. מדבר אנגלית טובה. הוא איננו יודע עברית. למעט מי שישב בבית כלא בארץ או עבד בתוך הקו הירוק, רוב הפלסטינאים אינם יודעים את שפת השלטון מולו הם נאלצים להתנהל.

ז. כבר איננו ראש המועצה ועכשיו יש לו מחליפה. כן. אישה שהיא ראש מועצה.

היה קר וערפילי. ז. ערך לנו סיור בכפר. יש לו סבר פנים רך, איש חביב עם שיער שיבה ועיניים עצובות. איש שראה איזה דבר או שניים בחייו. מכנסי דגמ"ח רפויים ומעיל רוח שחור מנקר בשרוולו. בכפר גרים כ 4,000 תושבים. כשאיזה רופא מגיע פעם בכמה ימים מודיעים במגאפון שיש רופא בכפר ומי שצריך מגיע למרפאה. לפעמים מגיע גניקולוג. לפעמים רופא שיניים. תלוי. יש להם בית קפה וחנות לתיקון מחשבים. כן, יש להם אינטרנט וטלפונים ניידים. הרחובות צרים. צרים מאד. זקן עיוור יושב בגומחה שבקיר אחד הבתים ומפשפש בפרוותו של חמור יגע. תבלולי עינייו כחולים בוהקים. יש בתי ספר וגני ילדים. בגן הילדים גן המשחקים נעול. המנהלת פותחת לכבודנו את שער הגן והילדים פורצים ברננה, מטפסים ומסתרגים על המגלשה, הנדנדות, הקרוסלה. בישראל 2015 היו שמים תחת סורג ובריח גננת שמאפשרת שימוש במתקנים שכאלה- לא בטיחותיים, מיושנים, חדים, חלודים.

בית הקפה סגור. אולי יפתח אחרי הצהרים. כך גם חנות תיקון המחשבים.

דיר איסתיא היא מקום עתיק עם הסטוריה של מאות שנים, מבצר צלבני ועיר עתיקה. כתבו עליה רבות והיא שכיית חמדה הסטורית ואתר מורשת עולמית. גופים וולנטריים מאירופה ומארה"ב תרמו כסף ובתמורה קיבעו שלטים ושיפרו מעט את הריצוף בעיר העתיקה. לו היו פני הדברים אחרים, אפשר היה לממש את האוצר שלהם ולהקים כאן  אתר תיירות פורח שהיה שואב אליו תיירים ומבקרים מכל העולם, ומזרים שגשוג ותקווה. צעדנו בסמטאות הצרות והעתיקות, בין הקירות הצלבניים והעזובה. ההזנחה והטינופת המהדהדים ואי אפשר היה שלא לגלגל מחשבות שבין ייאוש לתקווה על כוונות טובות והדרך אל הגיהנום. 

כולם כאן מנפנפים ומאותתים, קטנים כגדולים, אל הדודות הישראליות, מרחאבה, תפאדלו ואהלן. מציעים קפה ואומרים ביי ביי. לוחצים ידיים. הם מנומסים ועדינים. עיניהם רכות. הם מקבלים בחביבות מבקרים שוחרי טוב. אבל כן, נו, הם כבר ראו את כל אלו שבאו ודיברו והציעו והתכוונו ואחר כך הלכו. ואנחנו? היה קר והיה לנו לו"ז דוחק אז עלינו אל הואן המחומם והמשכנו הלאה בסיורנו.

עד כאן רשמיה של ליאורה.

 

המשך הדוח של נעמי:

במכונית הסתכלתי בתמונות שצילמתי בטלפון הנייד שלי והשתוממתי לגלות שהטלפון החכם שלי, בניגוד לצילומים במקומות אחרים, בארץ ובעולם, מציג את השעה אך איננו מציג את השם והמקום שבו צולמו התמונות.

וכל זה רק חצי שעה מכפר סבא

 

12:00 אימתין. אנחנו מגיעים לכפר בעיצומה של פעולה צבאית. בבית המועצה מספרים לנו כי מספר דקות לפני הגיענו נשמע פיצוץ חזק מכיוון אדמות הכפר. ממרפסת הבניין ניתן לראות  שלושה כלי רכב צבאיים ובעקבותיהם בולדוזר שועטים לתוך הכפר ואחר נעלמים מעינינו.  מזכיר המועצה מספר לנו כי לפני יומיים חדרו חיילים לאחד מבתי הכפר ועצרו צעיר מבני המשפחה. אתמול בלילה חזרו החיילים ועצרו את אביו. בעל המכולת שמכוניתו נשרפה לפני מספר חודשים בידי מתפרעי "תג מחיר" מספר לנו כי מתוכנן קו חשמל חדש מעמנואל לחוות גלעד, ולצורך זה יופקעו עוד אדמות מהמעט שנותר לתושבי הכפר. זו כנראה הסיבה לנוכחות הצבאית המוגברת בכפר. לאחר תצפית על חוות גלעד אנו עוזבים את הכפר. 

בדרך חזרה, בפונדוק, מכוניות חוצות את הכפר במהירות רבה. כביש המוות ממשיך לגבות קורבנות. 

13:30 חזרה לראש העין.