קלנדיה

צופות: 
רוני המרמן ותמר פליישמן.
25/01/2015
|
אחה"צ

כשילד בן חמש מהעיירה א-רם שסובל מגידול בראש נזקק לאשפוז דחוף והוריו צריכים דבר ראשון, לפני שמזעיקים אמבולנס, לדאוג לאישורים מהשלטונות כדי לעבור את המחסום, ורק אז כשהילד מגיע למחסום והוא ספק בהכרה ספק לא, מנתקים אותו מהאינפוזיה הפלסטינית, מעבירים אותו לאמבולנס הירושלמי ומחברים אותו לאינפוזיה ירושלמית והוא מוסע לביה"ח מוקאסד אל תצחיקו אותי עם חוק זכויות החולה שאומר:

 

הזכות לטיפול רפואי

3.   (ב)  במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה.

 

איסור הפליה

4.    (א)  מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית, גיל או מטעם אחר כיוצא באלה.

 

לאיש מעזה שסובל מלוקמיה ונזקק לטיפולים שאין ביכולתם של בתי החולים בעירו לספק (שגם לפני המלחמה האחרונה היו מדוללי אמצעים ויכולות ועל אחת כמה וכמה אחריה), והוא, החולה, מועבר לביה"ח בשכם וצריך להפקיר את גופו וסבלו לעיני זרים ורובים, לו אל תנסו אפילו לומר שיש בחוק זכויות האדם בישראל סעיפים מחייבים שזו לשונם:

 

הזכות לטיפול רפואי

3.    (א)  כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל.

 

 איסור הפליה

4.    (א)  מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית, גיל או מטעם אחר כיוצא באלה.