ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל

שחר. שגרה קצת יותר שקטה

כיוון שאמרו שהוסכם להקדים פתיחת שערי מחסום אירתאח ל-3:45, החלטנו להגיע לשעה זו ולראות במו עינינו.בהגיענו - מגרש החניה שנראה גמור עדיין לא בשימוש. מדוע?

הגענו אל הגדר המפרידה לפני פתיחת שערי המחסום, ודברנו עם אנשים שחיכו בשקט, לא נדחקו ולא נמחצו. לא ראינו מטפסים שמנסים להדחף לראשית התור, לא ראינו כעס, אלא השלמה, בהבנה יחסית, עם המצב. הצלחנו להבחין שבניית הסלאלום החדש מתקדמת. כבר יש מחיצות גמורות בחלק מן המתקן.

3:46 שערי המחסום אכן נפתחו. הכרוז דבר בשפה מכבדת, ופעימות הפתיחה היו מהירות. בחרנו אנשים לבדיקת מהירות המעבר, ונענו לעבר הכניסה לישראל.

3:51 ראשוני העוברים כבר מחכים ליד קרוסלת היציאה שעדיין נעולה. לאנשים שתיזמנו לקח 10 דקות למעבר.

4:00 חוזרות לצד הגדר המפרידה, - עדיין נינוח, עדיין אין מטפסים לתוך התור, עדיין פעימות מהירות.

מחליטות לנסוע לאייל כדי לראות מה קורה שם בשעת הבוקר המוקדמת הזו, כי נמסר בדוחות שונים שגם שם יש בעיות בבקר.

4:20 רבים מאד כבר בחוץ, מחכים לאוטובוסים, ברזיות מסודרות, מקומות ישיבה מסודרים, אבל אי אפשר יותר לנוע, כפי שיכולנו לפני חודשים אחדים, מסביב למתקן. מצאנו את הדרך שמאפשרת להציץ אל צד הכניסה למתקן:קרוסלות פתוחות קבוע, קצב הכניסה איטי, אך מסודר. נראה שיש ׳מתפלחים׳ שמקצרים לעצמם את המסלול.עצרנו אחד ושאלנו מדוע עובר מחוץ לתור הגדול, הסביר שהוא סדרן, שיש 12 כאלה מפוזרים לאורך המסלול, שוב בחרנו אדם בכניסה כדי לתזמן מעבר – לקח 8 דקות. 
מישהו אמר שיש בעיות ובלגן בכניסה. חזרנו לשם, ולא הצלחנו לראות, אך שמענו שוועות, ראינו קבוצת נשים ש׳מקצרת׳ מסלול (נראה שמאפשרים להן) עמן חמק בצעדים קלים גבר. בתוך הסלאלום הכל נינוח.

4:45 שני אוטובוסים מסודרים מעלים נוסעים בצד היציאה: האחד לתל אביב, השני לצופין – כלומר חזרה לתוך השטחים. מדוע על הפועלים להגיע למחסום לעבור לצד ישראל ולחזור חזרה לשטחים? איזה טרטור!