קלנדיה
משמרת שחר
כשהגענו ב05:00, היו תורים ארוכים למרות שכל חמשת עמדות הבדיקה היו פתוחות. הסיבה לכך היא שקרוסלה מס'1, עליה כבר דיווחנו בשבוע שעבר, עדיין לא תוקנה. התוצאה שבמקום שלושה תורים שעוברים בד"כ דרך ה"כלובים", נותרו רק שני תורים, ארוכים מהרגיל, שהתארכו עד למגרשי החניה. פרושו של דבר, שהעומדים בתור חשופים לרוח המקפיאה (שחזקה למדי באזור המחסום) וגם לגשם כאשר מזג האויר סגרירי. יהיה מאלף לגלות מדוע לוקח יותר משבוע לתקן את הקרוסלה.
תוספת חדשה לנוף של המחסום היא נוכחותו של זקן מעורער, שנראה לא אחראי למעשיו. הוא מגיע למחסום,לא במטרה לחצות אותו, אלא להעביר את היום, למרות השעה והקור. שמנו לב אליו בשבוע שעבר בפעם הראשונה. הוא היה יחסית רגוע, אם כי החל למלמל ברגע שהגיע קצת אחרי 5. לא הצלחנו להבין כל מה שאמר, אם כי הצלחנו לתפוס את המילים "הילדים שלי" ו"גהנום". העומדים בתור הביטו בו בעצב. אך היות וכל דבר צפונית לתחנות הבדיקה של קלנדיה נחשב לשטח הפקר בכל מה שנוגע לרשויות של ירושלים, לא היה למי לפנות, לא שוטר ולא עובד סוציאלי, כדי לעזור לאיש האומלל. על כן ימשיך להיות תוספת עלובה למקום עלוב ממילא.
כדי להוסיף לקדרות המקום, שני שליש מהתאורה העליונה לא עובדת (כלומר 2 מתוך שלושת השורות של מנורות הניאון שלאורך גג הפח, שדרכו מים
ממשיכים לנזול למרות שלא ירד גשם לאחרונה).
ב06:05, המשמעת של התור מתפרקת, ובזמן שמספר אנשים מתעמתים אחד עם השני בכניסה לשני ה"כלובים", הרבה אחרים מתרחקים אחורה כדי להמנע מפגיעה אך נותרים באזור. לא מעט אנשים סביבנו הביעו את מורת רוחם הן מהעמיתים שלהם והן מהקצב שבו בדיקות הבטחון בוצעו. לקח חצי שעה עד שנוצרו תורים מסודרים שוב.
ב06:10 הגיע חייל של המנהל האזרחי ופתח את השער ההומניטרי לאנשים שכבר התקהלו שם. לא מעט אנשים נזקקו לשער היום ולכן נוצרה התקהלות יותר מהר מהרגיל והאנשים היו חרדים יותר לגבי סיכויהם לעבור בפעם הבאה שהשער יפתח. אחת הסיבות לעומס היא חזרתם של הילדים לבית הספר. ראינו גם הרבה הורים נושאים תינוקות או מתלווים לילדים קטנים (אם כי יתכן וזה רנדומלי לחלוטין).בכל מקרה, כל פעם שהחייל פתח את השער, הוא נתן לכל מי שזכאי לכך, לעבור.
ב-7:00, גדל קצב פתיחת הקרוסלות וכמות האנשים שהורשו לעבור בכל פעם גדלה אף היא. יחד עם זאת, התורים עדיין הגיעו עד מעבר ל"כלובים" כשעזבנו ב07:15.