דרום הר חברון, חברון
ימים קשים, (רהט, תל אביב...)
ולנו יצא יום של שיחות עם תושבים בחברון וסביבתה.
למעלה בתל רומיידה עצרנו ליד המרפאה השכונתית, והוזמנו לשוחח עם הנוכחים שישבו בחוץ בשמש: רופא שלמד 7 שנים באוקראינה (מדבר רוסית, גרמנית ומעט אנגלית), הוא בן לאם שבאה לחברון ב-1948 מבית דגן. הוא היה רוצה להתמחות ברפואת ילדים ב"הדסה" ירושלים.
יושבת איתנו עוד בחורה צעירה, מתלמדת ב"עזרה ראשונה", דוברת אנגלית מצוינת. יש עוד שני רופאים במרפאה, ואנשים נכנסים כל הזמן לקבל טיפול. היתה שיחה מענינת והסכמות על דעות ותיקוות. מבקשים רק לשחרר את הכיבוש ולחיות בשלום.
בדרך לכיוון מערת המכפלה דברנו עם שני צנחנים נחמדים, ואצל עבד פנה אלינו בנו מוחמד. שואל איך אפשר לעזור לו כדי לשחרר אותו מהגדרת "חסום משטרתי", שהצמידו לו בגלל סירובו לקבל תפקיד של "spy" כלשונו. נתנו לו את מספר הטלפון של סילביה.
עוד שיחה בבית תה ונרגילה - (בבני -נעים): כמה גברים ניגשים אלינו, מעונינים לדבר. מתפתחת שיחה "מהלב" - על חלקו של כל צד בסכסוך. אחד מהם תושב סילוואן וטוען שהבעיה בירושלים בגלל שוטרי מג"ב הדרוזים. שני - מאד דעתן, טוען: הבעיה לא בעמים אלא במנהיגים - בעיקר הישראלים.
כולנו מסכימים על הקושי עם הקיצוניים בשני הצדדים ועל השאיפה המשותפת...