קלנדיה

צופות: 
חנה ש. ורונית ד. (מדווחת)
10/12/2014
|
בוקר

בוקר קשה מאוד, דווקא ביום זכויות האדם וכאשר ראש המינהל האזרחי מגיע לביקור

 

חנינו לפני המחסום ועברנו רגלית. עוד לפני שעברנו את הקרוסלה הראשונה בדרך לצד הפלסטיני שמענו את הרעש: צעקות, שריקות ודפיקות על לוחות הפח. ברור היה שבוקר רע מחכה לנו.

התמונה המוכרת והנוראה של ערימת אדם קיבלה את פנינו. דוחפים ומטפסים זה על זה ועל הגדרות בנסיון להידחק אל המכלאות ולהתקדם לקראת ההמתנה לפני עמדות הבידוק. כל מי שלא רוצה או יכול להידחף נסוג לאחור. הספסלים, שבימים כתיקונם (אם יש כאלה במקום הזה) כמעט ריקים, מלאים באנשים היושבים וממתינים עד יעבור זעם. בפינה אחת קבוצה של מתפללים.

השעה היתה 5:20 לערך ורק 2 עמדות היו פתוחות. אמרו לנו שאחת מהן נפתחה זה עתה. אנשים לחוצים להגיע לעבודה, חוששים לאחר. אומרים לנו שאתמול היה בסדר גמור, ואילו היום נורא. התקשרנו למת"ק שם טענו שהעיכוב נבע מכך שהקרוסלה באחת העמדות היתה מקולקלת. לא ברור כיצד זה מסביר את אי פעולתן של 4 העמדות הנותרות מהבוקר (וכעת 3).

אנשים מתלוננים, מיואשים. תוהים מדוע נוהגים בהם כך, הרי כולם כאן אנשים עם היתרים שרק רוצים לעבוד. הלא אנחנו עובדים בשבילכם, הם אומרים לנו. מסבירים שאנשים יוצאים מכאן לכל הארץ, חלק צריכים להגיע לתל אביב או לאשדוד. אם הם לא עוברים מוקדם, ההסעות לא מחכות להם, כדי לא להיתקע בפקקים של הבוקר. מספרים לנו שבשעה 6:00 כל יום מגיעים עוד 100 אנשים למעבר – שני אוטובוסים מלאים של עובדי מפעל עוף טוב בעטרות.

5:25 – הגיע שוטר. בד"כ זמן קצר אח"כ נפתחות עוד עמדות. היום זה לקח עוד כרבע שעה עד שהודיעו ברמקול שכל העמדות פתוחות, ובפועל עוד כמה דקות עד שנפתחו אחת אחת 3 העמדות הנוספות ואח"כ גם שינו את הצג שמעליהן מ-X  אדום ל-V  ירוק. אך כפי שכבר אנו יודעות מפעמים קודמות זה כבר מאוחר מדי. יקח עוד זמן רב עד ש"ערימת האנשים" שלפני המכלאות תהפוך לתורים מסודרים.

5:45 – עכשיו כבר כל העמדות פתוחות. מגיעים עוד שוטר ומאבטח. ליד השער ההומניטרי כבר ממתינים עשרות אנשים. בתורים הרגילים צעקות ודחיפות שריקות ודפיקות על לוחות הפח. בכל פעם שפותחים את הקרוסלות ערימת האנשים דוחפת קדימה בנסיון להידחק פנימה והרעש גובר. כך נראה יום זכויות האדם הבינלאומי במחסום קלנדיה...

קצת אחרי 6:00 מתקרבים קצין ונגד ואחריהם עוד חייל, עומדים ומשוחחים עם המאבטח ולא ניגשים לפתוח את השער ההומניטרי. מצטרפים אליהם עוד חיילים, וכשהתקרבו ראינו שאחד מהם בדרגת סגן אלוף. בשלב מסויים אחד החיילים הלך להביא אפוד עבור הסגן אלוף, ונראה שהוא ככל הנראה  מישהו חשוב שהם מסבירים לו מה קורה. רק אחרי 6:10 החלו סוף סוף לפתוח את השער ההומניטרי ולהעביר חלק מהרבים שהמתינו לפניו. בהמשך הצטרפה עוד קצינה בדרגת רב סרן, עוד שוטרת ומאבטחים. רק בהמשך הבנו שזה היה שלב ההכנה, לקראת ביקור רם דרג עוד יותר.

ב-6:30 עדיין היתה ערימת אנשים לפני המכלאות, הספסלים מלאים באנשים שמחכים לשלב שבו יהיו תורים מסודרים, ואנשים רבים בסככה. יצאנו החוצה ל"הפסקת תה" ומצאנו את איימן טרוד בדוכן הקפה עם אדם נוסף (אולי אביו). ידיו מלאות עבודה כי מחוץ לסככה יש אנשים רבים שהעדיפו לא להתקרב בכלל להמולה ובינתיים חלקם שותים קפה ותה.

6:45 – מגיעה משלחת גדולה של חיילים, שוטרים, אחד לפחות ממשמר הגבול ומאבטחים. בראשם קצין בדרגת תת אלוף. היו שם גם השוטר האחראי ע', הסגן אלוף והרב סרן שהיו קודם לכן, סגן אלוף נוסף שאם אינני טועה הוא א', מפקד עוטף ירושלים. היה איתם גם צלם שצילם את הנעשה ליד השער ההומניטרי, והרב סרן רשמה כל מיני דברים בפנקס לאורך כל הביקור..

אנו עומדות בסמוך לגדר שמקיפה את האקווריום והשטח בו הם נמצאים, בין הכניסה למכלאות לכניסה לשער ההומניטרי. בשלב מסויים ניגש אלינו התא"ל עם הפמליה ושאל מה קורה. השבנו לו שהמצב היום רע מאוד. דווקא ביום זכויות האדם הבינלאומי (לא נראה שהם היו מודעים לכך שחל היום) המצב כאן רע מאוד. הוא מציג את עצמו – דוד, ראש המינהל האזרחי, ואנו מציגות את עצמנו (אך מבהירות שחנה אינה חברתנו חנה בר"ג, שאותה הוא מכיר). אמרנו לו שבשבוע שעבר היה אחרת לגמרי ושאלנו מדוע לא פותחים מוקדם יותר את כל 5 העמדות. הוא השיב שיקחו את דברינו בחשבון, אך על כך הגבנו ואמרנו שהבטיחו זאת כבר פעמים רבות בעבר, ובכל זאת שוב ושוב זה לא קורה. לדבריו היום ההסעה של החיילים אחרה לבוא ולכן לא הגיעו בזמן לפתוח את כל העמדות. הוא אמר שההסבר שקבלנו על תקלה בקרוסלה באחת העמדות אינו נכון וגם כי אין הוא יכול להבטיח שאיחורים של ההסעה לא יקרו גם בעתיד. הצענו שהצלם יצלם את ערימת האדם שלפני המכלאות ולא רק את התור המסודר יחסית לשער ההומניטרי. הוא אמר שיצלמו הכל ויראו הכל. ואכן הם המשיכו לכיוון האזור המקביל למכלאות. לא יכולנו לראות אם שוחחו עם האנשים הממתינים או לא.

בזמן שהמבקרים התקדמו הקצין מהמת"ק, השוטרת ומאבטח נכנסו אל הצד השני של השער ההומניטרי ומשם העבירו את האנשים. רוב הממתינים עברו, מעטים נדחו ונשלחו להמתין בתור הרגיל.

לקראת 7:00 הפמליה עזבה וגם המהומה שככה פחות או יותר. נוצרו תורים מסודרים בכניסה למכלאות וחלק מיושבי הספסלים קמו והצטרפו לתור. מגיע זוג מבוגר. הם ניגשים לתור ההומניטרי שהוא עכשיו דליל למדי. הגבר פונה אלינו באנגלית ומודה לנו שאנו באות. לדבריו זה עוזר. אנחנו יותר סקפטיות ממנו בפרט לאור מה שהיה מוקדם יותר הבוקר. קצין וחיילת מגיעים עם שקית סנדוויצ'ים עבור החיילים השוטרים והמאבטחים. מגיע גם עובד נקיון (מה שלא ראינו כאן אף פעם בשעה כזו). הוא מטאטא מחוץ לאקווריום ואח"כ גם בפנים ואף מוציא את הכסאות ושוטף את הרצפה. אנו מקוות שזו לא תהיה התוצאה היחידה של הביקור...

7:20 – בזמן השטיפה התארכו התורים, אך עכשיו החייל פותח את הקרוסלות לפרק זמן ממושך יחסית, אנשים רבים עוברים (אל התור הבא, לפני עמדות הבידוק) והתורים התקצרו מאוד. פונה אלינו אדם שהשוטר לקח ממנו את ההיתר בשער ההומינטרי. הוא בלחץ, כי מאחר לעבודה וטוען שאינו יודע למה נלקח ממנו האישור. נגשנו לשוטר ושאלנו אותו. השוטר הסכים לדבר איתנו, אמר שהאיש אינו מנוע, לדברי השוטר האיש יודע מדוע לקח לו את ההיתר (ככל הנראה לא נשמע להוראותיו) וההיתר יוחזר לו מאוחר יותר. בינתיים התורים התקצרו מאוד והמעבר ההומינטרי נסגר. תלמידים, נשים ואנשים מבוגרים שהגיעו אח"כ נשלחו לתור הרגיל. אדם נוסף שההיתר שלו הוחרם ע"י השוטר מתחנן לפניו שיחזיר לו את ההיתר, כדי שיוכל להיכנס בתור הרגיל. השוטר מתרצה ומחזיר לו. ודווקא באותו רגע שהוא מוציא את ההיתרים מכיסו, האיש שדיבר איתנו קודם התרחק. אולי היה מחזיר גם לו. כשחזר הצענו לו להישאר במקום, אך השוטר מסרב להחזיר לו את ההיתר.

7:30 – מגיע אדם מבוגר על כסא גלגלים. הוא מוסע אל השער ההומניטרי ואחריו מצטרפים מייד תלמידים ונשים. אך השוטר יוצא ומבהיר להם לא לחכות שם. הלכו להביא מפתח כדי להכניס את האיש בכסא הגלגלים, אך רק לו ולמלוותיו יתנו לעבור. האחרים – שילכו לתור הרגיל.

בשלב מסויים הצטרפנו לתור, כדי לעבור חזרה למכונית. תוך כדי שהמתנו ראינו שפתחו את השער והכניסו את האיש בכסא הגלגלים. שמענו גם את השוטר צועק על האיש שההיתר שלו הוחרם שיחזור ב-9:00. רק אז יוחזר לו ההיתר. אנו עברנו בלי עיכובים וחזרנו אל הרכב בשעה מאוחרת יחסית ובתחושות קשות.