דרום הר חברון, חברון
בחשש ובהיסוס נסענו למשמרת כי באותו יום דווח על חיפושים של מבוקשים בחברון.
התייעצנו עם חבר מקומי שאמר שאפשר לבוא ושרק ניזהר באזור בית הדסה.
מכיוון שיצאנו בצהריים המאוחרים הפעילות הסתיימה וראינו רק את שרידיה.
במחסום מיתר הכל היה תקין. כביש 60 גם היה שקט לכל אורכו.
בחברון נראתה שגרה, אפילו חיילי הצנחנים רצו בבגדי ספורט את ריצת הכושר הקרבי שלהם ברחוב השוהדא.
לידם ליד מחסום תרפ"ט המשתפץ חנתה משאית להובלת עצירים. נראה שהיתה ריקה. 
נסענו לתל רומידא לבחון מקרוב את "הפארק הארכיאולוגי" ההולך וגדל שם. אכן השטח גדול ועצום ומגיע עד לבית שמיכאל, בנה של ציפי חברתנו, היה גר. ערמות האבנים, החול והחצץ שם מספרות על תנופת הפיתוח. אי אפשר שלא לדמיין איך ייראו חיי התושבים שם כשיתחילו לבוא לשם תיירים וסיורים מודרכים, כמה שיבושי שגרה, כמה הצרות צעדים בשל אבטחה צפויים שם. ......ומה שיקרה בעקבות כך על כל המשתמע... . מעורר חלחלה.
בעמדנו שם שמענו יריות מ-H2 ועשן היתמר אבל לא הצלחנו לראות מעבר לכך כלום.
בסביבות 18.00, חושך כבר. חזרנו וראינו את כמויות הפועלים השבים הביתה ממעבר מיתר ונאספים בכלי רכב רבים. כמה זמן נותר להם למנוחה ומשפחה עד 2 בלילה כשיצאו שוב לעבודה?