בית לחם (300)
מחסום בית לחם
6:30 – בחוץ הרבה אנשים ומכוניות כרגיל. בפנים 6 עמדות פתוחות, אך האולם אינו מלא. מהצד הפלסטיני שומעים קריאה ברמקול ל"שרוולים" לחדש את "ההזרמה" (כלומר לפתוח את הקרוסלות ולהעביר אנשים שמחכים במכלאות אל עמדות הבידוק הבטחוני). נשמעות צעקות רמות והאולם מתחיל להתמלא. בהמשך קוראים ברמקול לעצור את "ההזרמה" ותוך כמה רגעים האולם בצד זה של המחסום שוב מתרוקן. שוועת האנשים הממתינים עולה השמימה...
בצד הישראלי שוטר צועק על אחד האנשים שהצלךיח כבר להגיע אליו, שהאישור שלו הוא לשעה 8, אז שיחזור בשמונה! בעמדה 1 החיילת מסבירה, הפעם בסבלנות ובנימוס, לאדם אחר, שלא תוכל להעביר אותו כי האישור שלו לשעה 7, שטרם הגיעה. בשלב מסוים החיילות בעמדות 1 ו-2 קראו למאבטחים כדי שירחיקו את האנשים ששעת המעבר לפי ההיתר שלהם טרם הגיעה. מאוחר יותר ראינו שבעמדה אחרת השוטר בכל זאת אפשר מעבר לשתי נשים מבוגרות, לבושות שמלות שחורות רקומות וכיסוי ראש לבן שרקומים בו פרחים קטנים, על אף שהשעה הנקובה באישור שלהן טרם הגיעה.
אנשים מתלוננים שהמצב היום ובכלל בזמן האחרון רע מאוד. יש לחץ גדול והמעבר לוקח זמן רב. טוענים שהחיילים לא עובדים כמו שצריך. אדם אחד מתלונן שממתין משעה 4 לפנות בוקר. עכשיו כבר אחרי 7 והוא חושש שיחמיץ את יום העבודה. הוא מספר שיש אנשים שהתייאשו וחזרו הביתה בשל השעה המאוחרת, יום העבודה הלך. כמו כן הוא מספר ששני אנשים חשו ברע ולקו בליבם בשל הצפיפות והוזמן עבורם אמבולנס. השוטרים אומרים לנו שקיבלו הנחיה לא לפתוח את השער שבין העמדות, כל האנשים צריכים לעבור במחשב. עקב כך לא ניתן לשחרר את הלחץ ולהעביר אנשים במהירות כאשר האולם מתמלא.
ילד עם 2 שקיות גדולות מנסה לעבור באחת העמדות, אך נדחה ונשלח לאחור. הוא מנסה בעמדה אחרת והפעם "נתפס" ע"י המאבטח שליווה אותו חזרה לצד הפלסטיני.
בשעה 7:20 עדיין האולם מלא. קצין מאייש עמדה שביעית וזה עדיין לא מספיק על מנת להעביר את כל הממתינים בזמן סביר. א' האקומנית משוייץ הגיעה אחרי 7:30. לקח לה יותר משעה וחצי לעבור. מספרת שמדי פעם איפשרו בצד השני לנשים לעבור מחוץ לתור. בין היתר נתנו לעבור לאשה מבוגרת שהיתה בדרכה לבית חולים, אך בעלה לא הורשה לעבור עימה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם??? רק לאחר שהאקומנית פנתה לחיילים והסבירה להם שהבעל מלווה את האישה לבית החולים איפשרו גם לו לעבור. "התנחמנו" בכך שלפחות היו מוכנים לשמוע את האקומנית ובסופו של דבר העבירו את שני בני הזוג. עוד מספרת האקומנית שהגביהו את הגדרות בצד הפלסטיני, כך שאנשים לא יוכלו לטפס ולדלג מלמעלה לקידמת התור.
מגיע אדם עם נער. הוא מספר לנו שהוא בדרכו לבית חולים הדסה, שם אמור בנו הנער לעבור ניתוח. הוא מספר שצלצל 9 פעמים למוקד ההומניטרי בבקשה שיאפשרו להם לעבור כדי שלא יחמיצו את התור. המוקד ההומניטרי העביר אותם למחסום, במחסום אמרו שאין קצין שיכול לאשר ובסופו של דבר אמר לו החייל שענה לטלפון "לך תזדיין". האיש כולו נסער ומספר לנו את הדברים בקול רועד ודמעות בעיניו. ולידו עומד הנער החולה שנראה מפוחד ונאלץ לחזות גם בהשפלת אביו. לשאלתנו אמרו שיש להם איך להגיע להדסה עין כרם. הם רק מקווים שיתקבלו לניתוח, למרות האיחור.
אדם אחר מספר שבנו יושב בכלא. כדי שיוכל לקנות בקנטינה על משפחתו להפקיד תשלום עבורו. אך יש בעיה: את התשלום יש לעשות בדואר בישראל ורק בעלי תעודת זהות כחולה יכולים לעשות זאת. לעתים הוא מצליח למצוא מישהו שיהיה מוכן לבצע את התשלום עבורו, אך בימים אלה אנשים חוששים ששמם יקשר למי שיושב בכלא.
7:45 – רק עכשיו סוף סוף החל להתרוקן האולם וחלק מהעמדות נסגרו. עזבנו. חנה וסילביה המשיכו למת"ק.