ג'בע (ליל), קלנדיה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רוני המרמן ותמר פליישמן.
23/11/2014
|
אחה"צ

זה הדרך למוחבראת?, שאלה אישה.

ככה ישר, למוחבראת.

לא למשרדים, לא למת"ק, לא לדואר. למוחבראת.

כי כמה שינסו להלבין ולכבס וליפות זה נשאר מלוכלך ושחור ומהדהד.

זה המוחבראת.

אבל גם להגיע למוחבראת לא קל. צריך להתגבר על כמה מכשולי מתכת ופה אחד צועק של חיילת שלתקשר אתה לא ניתן כי כבר שנים מערכת האינטרקום מנותקת. אז מה שנשאר לעשות זה לדפוק על לוח הפח שמקובע על השער האמור להיפתח בפני נכים (אמור).

הדפיקות הרגיזו את החיילת שהזעיקה את השוטר וגם הוא כעס, מי דפק? הרמתי יד,  אני, והשוטר שהוא גיבור על חלשים העניש את הפלסטינים: אז אף אחד לא יעבור, אמר, סובב את הגב והסתלק.

הגב שלו בטח שמע שזה לא חוקי מה שהוא עושה ושהוא שוטר שמפר את החוק.

השוטר אולי לא יודע את החוק, אולי יודע ומצפצף עליו ואולי פשוט שם ז' גם על החוק וגם על בני אדם.

אולי כי זה מה שעושה שוטר כועס

 

מחסום ג'בע שכבר שנים משמש בעיקר את הכלבים והכלבניות מיחידת עוקץ לאימון על מכוניות הפלסטינים עשה comeback.

למה?  כי: "יש הרתעה. לא, לא הרתעה ספציפית. לפני שבוע הרגו מישהו. הגזרה מתחממת..." הסביר חייל את הרציונל הצבאי לזה שהחיילים חזרו לאייש את העמדות ולעכב את תנועת הרכבים שנוסעים לעבר כביש 60.

ומנגד, לבנה ומתמרת, כמו מוגלה שנשפכת מפרונקל, ההתנחלות אדם שממנה יצא הרוצח של מוחמד אבו-ח'דיר.