ענאתא-שועפאט, קלנדיה

צופות: 
רוני המרמן ותמר פליישמן.
16/11/2014
|
אחה"צ

בקלנדיה שקט זמני ושביר.

שלושה ילדים כבני עשר רצו לעבר הפילבוקס באגרופיהם קמוצים, השליכו  לעברו אבנים וברחו צוהלים.

ככה זה פה כל הזמן, אמר נער מהוותיקים במקום וסיפר שבסיבוב הקודם, רק לפני כמה דקות, יצאו מהמתחם שוטרים, תפסו ילד אחד וגררו אותו פנימה. והילד הזה הוא בכלל לא אחד שזורק אבנים, אמר המספר, סתם מישהו שרצה לעבור במחסום.

וסיפר שבאחד מימי השבוע שעבר עצרו השוטרים אותו והביאו אותו למשרד של "המוחבראת" שבתוך המחסום, שם קפטן הראה לו סרטים ממצלמות האבטחה ודרש שיאמר את שמות כל הילדים שבתמונות.

שלוש שעות, בין 9 בבקר ל-12 בצהריים נמשכה חקירת ההפללה.

 

על מסע ההשפלה שעבר בחור שבא לא טוב בעיניים של החיילת הבודקת בדרך למתק רק בגלל שהוא בעל מזג טוב ולא כנוע כמו שהחיילת רצתה אותו או ציפתה ממנו להיות סיכמה רוני המרמן:

"היום הינו בקלנדיה ונזכרתי חזק בנתב"ג. חיילת התעללה חצי שעה בבחור פלסטיני שרצה לעבור את המחסום למת"ק: תחזור - תעבור - תחזור - תעבור - אצלי אתה לא תעבור - תוריד נעלים - שוב תחזור - אתה לא תעבור היום - למה אתה לא שם את הנעלים במגנומטר - אני לא אפתח לך את הקרוסלה ........

היינו צריכות פעמיים לטלפן לחמ"ל עד שהחיילת קיבלה סוף סוף את ההוראה  לתת לבחור לעבור.
ממש נתב"ג!"
 
 
 

בשועפאט

הם שומרים על הרכבת שילדים לא יזרקו עליה אבנים, אומרים אנשים.

לשמור זה טוב. תמיד זה טוב לשמור. גם על רכבות חשוב לשמור.
אבל למה מכל מאות המטרים שלאורכם הרכבת הקלה עוברת ברחוב הראשי שבשועפאט הם בוחרים לעמוד בהמוניהם דווקא על יד הבית של משפחת אבו-ח'דיר?
ואם הם באים כדי לשמור על הרכבת, למה הם עוצרים ובודקים רכבים ונותנים קנסות בסיטונות, כמו לבחור שבתמונה שנקנס כי חלון הצד שבמכונית לא תקני?

 

 

 

 

 

ליד גדר הבית, על האנדרטה שהקימה משפחת אבו-ח'דיר לזכר בנם מוחמד, הונחה תמונת מחווה לילד השרוף ולמשפחתו ולכולם-כולנו.