בית לחם (300), מת"ק עציון

מחסום בית לחם – בוקר עמוס מאוד

6:25 – בחוץ הרבה אנשים ומכוניות כרגיל. בפנים 5 עמדות פתוחות ובנוסף מכניסים אנשים דרך השער שבין העמדות. חייל מעביר את האנשים ומדי פעם המאבטח בודק בקשר את הפרטים של מי מהם ומאפשר לו לעבור אחרי הבדיקה. בשלב זה לא ראינו מעוכבים, וגם בהמשך לא היו הרבה.

5 נשים מערביות עוברות ואז עומדות בסמוך אלי במעגל קטן ומתפללות. כשסיימו באו לשוחח עימי. מתברר ששתיים מהן היו כאן בעבר בתור אקומניות, וכעת הן באו כתיירות לבית לחם. היום החליטו לבוא לראות איך פועל המחסום בשעות הלחץ ועכשיו הן חוזרות לבית לחם. תוך כדי שיחתנו מבקש המאבטח בנימוס שנצא לשוחח בחוץ, וכך אנו עושות. הן מספרות שאכן ראו את המצב הקשה בזמן העומס. יש היום עומס רב ואנשים דוחפים וקופצים מעל הגדרות. הם אומרות שעיכבו את האקומנית משוודיה במכונת השיקוף והחזירו אותה לאחור, אך תוך כדי שאנו מדברות היא מגיעה ופונה למאבטח לשאול למה כ"כ עמוס היום. הוא מבקש את עזרתי בתרגום ומספר שבחמש וחצי התקלקלה אחת ממכונות השיקוף ולכן יש היום עומס רב מהרגיל. לדבריו לא נפתח מעבר הומניטרי בגלל שהאנשים קופצים על הגדרות וחוסמים גם את התור המיועד למעבר הומניטרי.

אנו שומעות קריאות וצעקות מהצד השני והאולם שוב מתמלא. גם השער הפתוח בין העמדות אינו מספיק לשחרור הלחץ. אנשים מתלוננים שמחכים הרבה זמן והעומס רב. אחד אומר שלקח לו היום שעתיים. גם א' מיודענו מגיע לקראת 7 – מאוחר יחסית – ואומר שהמצב היום קשה.

נער מנסה להתפלח בעמדה 1 ונתפס עי החיילת בעמדה, שדורשת ממנו לחזור אחורה. הוא חוזר לאולם והולך לנסות את מזלו שוב בעמדה אחרת. גם הפעם הוא נתפס, והמאבטח – שהבחין שזה אותו נער מקודם – מלווה אותו הפעם כל הדרך חזרה לצד הפלסטיני.

7:20 – עדיין מלא. מגיעות 3 נשים מערביות וגבר מערבי. גם הם פונים אלינו. הם תיירים ששוהים בטנטור ובאו לראות את המעבר במחסום, ואכן ראו... גם הפעם מבקשת אחת החיילות (באנגלית ובנימוס) שנשוחח בחוץ, ואנו נענים. בהמשך הגיעו גם שני אקומנים שעומדים לסיים את שהותם, והיום אינם בתפקיד. סילביה הביאה לאחת מהם, מ' מהפיליפינים, חומר כתוב מפרסומי מחסום וואטש.

7:30 – התרוקן. שתי עמדות נותרו פתוחות. עזבנו.

בכניסה לחוסאן פגשנו את בנה של ג'מילה והצטיידנו בשמן זית וזיתים, תוך שאנו מוסרות איחולי החלמה לג'מילה.

מת"ק עציון

הגענו אחרי 8. החניה מלאה ואנשים רבים צובאים על דלת הכניסה הפתוחה. חנינו רחוק יחסית, אך מייד הוקפנו אנשים המבקשים עזרה. סילביה מנחה מנועי משטרה מה עליהם להביא ולשלוח בפקס לחיה. אחד שצריך "תעודת יושר" נשלח לתחנת המשטרה הסמוכה, אך שם מסרבים לקבלו. סילביה מסבירה שעליו להתעקש. הוא הולך שוב ואז אומרים שיתנו לו, אך עליו לחזור בשעה 11:00. למה? לכיבוש פתרונים...

בינתיים אנו כותבות למנועי שב"כ (המצוידים במסמכים הנדרשים) בקשות להסרת מניעה, והם נשלחים להגיש את הבקשה. לאחרים אנו מסבירות מה המסמכים הנדרשים ונותנות את מספר הפקס של סילביה כדי שישלחו לה את המסמכים כשישיגו אותם. מרבית האנשים ממתינים לכרטיס מגנטי. ביום ראשון קבלת הקהל לכרטיס מגנטי מתחילה רק ב-12:00, אך הם מגיעים הרבה יותר מוקדם כדי לקחת מספר ולתפוס תור. אומרים לנו שהמכונה מקולקלת ולא מנפיקה מספרים.

בינתיים אחד האנשים שנכנסו להגיש בקשה להסרת מניעה חוזר. דרשו ממנו "מדור תשלומים" (כלומר שהמעסיק יפנה לקבלת היתר במדור התשלומים ויקבל "דוח תגובות מהמת"ק לבקשת רשיונות" בו כתוב שהאיש מנוע). אבל האיש הביא מכתב ממעסיק בהתנחלות ושם אין צורך בהליך הזה. סילביה מתקשרת ומסבירה זאת לחייל/ת במת"ק והאיש נשלח לנסות שוב להגיש את הבקשה.

אדם אחר שניסה להגיש בקשה נדחה אף הוא, מהטעם שמכתב המעסיק מההתנחלות שהביא הוא אמנם מודפס ועם חותמת כנדרש, אך אינו על "נייר פירמה". הסברנו לו שיגיד למעסיק להדפיס בראש העמוד את כל פרטיו וכך לייצר "נייר פירמה" שאנו מקווים שיניח את דעת הכובש...

עזבנו לקראת 10.