עופר - יידוי אבנים, הארכת מעצר

צופות: 
חוה הלוי, חגית שלונסקי
07/07/2013
|
בוקר

 

אולם 1

השופט: רס"ן משה לוי

 

ב 9:30 בבוקר היו רק בני משפחה מעטים שחיכו בחוץ לכניסה לדיון. הסתבר לנו שביהמ"ש היום פועל על 'אש קטנה'. התקיימו דיונים רק באולם אחד, ורובם עסקו בעצורי ימים [הארכות מעצר].

רוב הדיונים ששמענו במהלך הבוקר היו קצרים ומהירים. תוך דקות ספורות נקבע מועד חדש לדיון בעניינם של חמישה עצירים שייצג עוה"ד מונזר אבו אחמד, ובאותן 10 דקות  דחה השופט דיון של עצור שעורך דינו לא הגיע לדיון: "לבקשת הנאשם והסכמת התביעה" מאריך השופט את מעצרו של מונדר נאצר, ת.ז. 854709110,ומוסיף הוראה לבית המעצר לאפשר לעצור שיחת טלפון כדי להסדיר את הייצוג שלו. לא קלטנו מהו החשד או מה האישום  בו מדובר, ואם יש או אין הודאה, ואף לא פרטים אישיים על העצורים שעניינם הוסדר.

קרובי משפחה לא נוכחו.

 

עורכת הדין עביר מראר הגיעה באיחור לאולם אך הספיקה לברר מי מהעצורים על הספסל הוא אחמד עלוי (ת.ז. 946049335) שרשום אצלה כלקוח. היא הספיקה גם לחטוף איתו מילה לפני שעורך הדין טאוויל שהגיע אף הוא לאולם ברגעים אלה וטען ש ה ו א זה שאמור לייצג את אחמד עלוי. שלא ברצוננו היינו עדות לתחרות גלויה ומביכה בין שני עורכי הדין שנפסקה רק כאשר השופט שאל את עביר מראר אם יש לה ייפוי כוח. לא ראינו אם שאלת השופט נענתה, אך ראינו את עו"ד טאוויל יוצא בכעס מהאולם. כנראה הובס בתחרות זו. עביר מראר ביקשה לדחות את הדיון ובקשתה התקבלה.   

מקרה זה, שאינו ראשון מסוגו שנתקלנו בו בשנות נוכחותנו בביהמ"ש הצבאי, ראוי לציון כי הוא מזכיר לנו היבט שאיננו נידון בדרך כלל בהקשר של מערכת צבאית. ביהמ"ש הוא, בין השאר, מקום עבודה שבו חלק מהעובדים עוסקים לפרנסתם. עורכי הדין שמייצגים עצורים ונאשמים מתפרנסים מעבודתם ולעתים נדרשים להתחרות על ייצוג עצירים. תחרות זו  מוסדרת באמצעים מגוונים פורמאליים ולא פורמאליים, גלויים וסמויים, בדומה לאלה הקיימים בכל ענף תעסוקתי. יש והתחרות ביניהם על ייצוג לקוחות מגיעה לכדי התכתשות באולם המשפט.

 

בהמשך הבוקר שמענו כמה דיונים שלא הסתיימו בדחייה בלבד.

עוה"ד אחלאם חדד ייצגה את הסטודנט תאאר ג'יהאד חליל אבו סונדוס, ת.ז. 854557873 מכפר דורא שנלקח, לפי דברי אמו, באישון לילה מביתו. הוא מואשם בחברות ב"אלכותלא אלאסלאמיה" ארגון הסטודנטים של החמאס, מחודש מרץ 2013.  הדיון, כמו רוב הדיונים באותו היום, נדחה. אבל הספקנו לשמוע מעורכת הדין שיש היום גל של מעצרי חברות ופעילות  [בארגון לא חוקי] משום שעצרו סטודנט אחד והוא הפליל עוד רבים.

 

בשבחי העמימות

 

נדאל חרבי מונד'ר מצלח - ת.ז.854603412.

הוא מואשם שבמועד מסוים במהלך חודש דצמבר 2012 השתתף יחד עם אחרים ביידוי אבנים ובקת"בים (בקבוקי תבערה). הניסוח הזה הוא דוגמא טובה לניסוח של רוב כתבי האישום בבתי המשפט הצבאיים. אין בכוונתנו לומר שכל ההאשמות בטעות יסודן ושכל הנאשמים בבתי המשפט הצבאיים מעולם לא התנגדו לכיבוש. לא. יש התנגדות לכיבוש, אבנים נזרקות, יש ארגוני התנגדות וגם דברים נוספים. אבל בכל הנוגע להגדרה המשפטית של "לרדת לחקר האמת" – פה אין מנוס מלומר שמה שמתרחש שם הוא פארסה, כדברי עוה"ד: כתב האישום הזה הוא רשימת המכולת המוכרת. לטעמי, כדי להרשיע את מרשי היה צריך לפרט יותר. האם הוא ראה, האם הוא השתתף, מה היה תאריך ביצוע העבירה? כל ההאשמות מבוססות על עדותו של עד תביעה מס. 3" (שאותו לא ראינו).

 

ועכשיו באה העמימות שבכותרת. שימו לב למועד ביצוע העבירה בכתב האישום – "במהלך חודש דצמבר", לעומת ניסוח הזמן בעדותו של עד תביעה מס. 3: "בזמן המלחמה על עזה". הייתכן כי מעיניהם החדות של מנסחי כתב האישום נעלמו התאריכים הידועים של מבצע עמוד ענן, בין ה-14 עד ה-21 בדצמבר 2012? אז למה הם הרחיבו את מועד ביצוע העבירות לכל החודש? נשאיר את ההסבר לקוראותינו הנבונות.

 

בעינינו, אנחנו המדווחות, הבעיה היא לא אם אפשר להוכיח שאכן  נזרקו אבנים או בקת"בים במהלך חודש דצמבר 2012, אלא איך אפשר להפריך האשמה כזאת לגבי אדם ספציפי. אילו היו נוקבים בתאריך היה אפשר להוכיח, נגיד, שאולי הבחור נדאל היה באותו הזמן בבחינה באוניברסיטה, אולי בכלל היה בדרכו להצטרף למהפכה במצריים.... אבל מנסחי כתב האישום רוצים להשאיר כמה שיותר אפשרויות פתוחות, והשופט מחליט בין מה שהוא שומע לבין הוראות הפרקליטות הצבאית ודעותיו הפוליטיות, והוא שומע מה שמתאים לו. חודש דצמבר זה מועד מספיק מדויק לדעתו, והעמימות תמיד מסייעת לטענת "מסוכנות".  הנאשם, לעומתו, לא יכול היה לדעת מה נאמר משום שדברי התובע נאמרו כמובן בעברית ולא היה תרגום לערבית.

 

ובחזרה לעד מס. 3 . 

ב 26.6.13 הוא העיד במשטרה שבמהלך המלחמה על עזה (עמוד ענן), חצי שנה קודם לדיון שנכחנו בו, הוא עצמו זרק אבנים על ג'יפים צבאיים שנכנסו לכפר. העד אמר שהוא אמנם זרק את האבנים לבדו, אבל הוא יודע וגם ראה אנשים נוספים שהיו משתתפים בהפגנות וזרקו אבנים. העד נקב בשמותיהם של 16 אנשים וביניהם הנאשם, ואף זיהה אותו בתמונה כמי שהזכיר בעדותו יום קודם.

נגד נדאל מצלח תלוי ועומד גם מאסר על תנאי שעודנו בר הפעלה, ואפשר יהיה להפעיל אותו גם אם אי אפשר יהיה להוכיח מה היו מעשיו בין ה-14 ל-21 בדצמבר. ההגדרה של "חודש דצמבר" נותנת מרווח זמן מספיק לתביעה הצבאית.

 

הסנגור הזכיר שבדיון קודם, ביום 4.7.13, החליט שופט צבאי במילואים – קובי סודרי, לשחרר את הנאשם וקבע שבעדותו של עד מס.3 אין פירוט או הסבר כיצד הוא יודע על מעורבותו של החשוד ביידוי אבנים.

השופט היום, משה לוי, סבר אחרת והשאיר אותו במעצר.