דרום הר חברון, תרקומיא, אום אל ח'יר

תרקומיא

אמצע הבוקר - פגשנו את ציון, מנהל המעבר; רוצה לדעת איך מתנהל המעבר מוקדם בבוקר. (לא במשמרות שלנו)

כל הדרך לדרום שקטה. נכנסנו לגן בזיף: כ-20 ילדים מתוקים יושבים בחדר כמעט ריק מסביב, מציירים כל אחד על השרפרף שמולו. אין שולחנות. הגננת אמל לא נמצאת היום. רק 3 סייעות. בפינה כמה צעצועים מעטים מאד, ובקיצור - יש מקום נרחב לתרומות צעצועים וכל דבר.

נכנסנו לביקור באום-אל-ח'יר - בעקבות מה שקראנו מהדיווח של קבוצת הכפרים על ההריסות שם בשבוע שעבר. עיד לא נמצא  עכשיו. אבא שלו ועוד כמה תושבים מספרים על מה שעבר עליהם כשבאו מהמינהל בליווי של הצבא ׁ(כולל קצינים)

והרסו בתים, מבנים ואת הטאבון שאפה לחם לכל הכפר.

האב הנסער מספר: "ב-1948 ברחנו מאזור ערד לכאן. ב-1965 קנינו את האדמה ממישהו ביטא במחיר 100 גמלים. השכנים מהתנחלות כרמל, שהגישו תביעה נגדי, באו הנה ב-2008, וגרים על האדמה שלי. הם הגישו נגדי תביעה בגין הטאבון, שממנו הם סובלים מעשן וריח. אמרתי למינהל: אם תספקו לנו לחם כמו שאתם מספקים לישוב כרמל - נפסיק לאפות בטאבון."

ועוד אמר : "מדינת ישראל שולחת הרבה משלחות סיוע למקומות שסובלים מאסונות שונים ברחבי העולם, ופה רק הורסת".

צילמנו את כל מסמכי התביעה המשפטית וגם את מסמך  שטר הקנייה של האדמה, החתום בחותמת של המלך חוסיין.

ההריסה התבצעה למרות שאין שום פסק דין!

יום לאחר ההריסה הם בנו מחדש, וביום  שאחריו שוב באו והרסו. יצרנו קשר עם גלי צה"ל ואמרו להעביר אליהם את החומר. (מנסים לטפל בזה).

כל הצילומים -כולל צילומי ההריסות - ישלחו בנפרד.

המשכנו דרומה לאום-פקרא - כדי למסור הרבה שקיות בגדים למשפחת פאדל. (מרוב תודות, כנראה, הושיבו אותנו על רצפת הבטון בחדר לארוחת מקלובה שהכינו צ'יקצ'ק).

"מי מכיר,  מי יודע" 

לתשומת לב : אשתו של פאדל תשמח מאד לקבל מכונת תפירה - ידנית או חשמלית. היא רוקמת יפה, ובכלל אשת חייל.

(במערה שלה אין חשמל אבל לשכנתה יש חשמל סולרי).