ארתאח (שער אפרים)

צופות: 
ורית פ. (מצלמת), הדס כ., מור אה. (חברה חדשה), דבורקה א. (מדווחת)
12/10/2014
|
בוקר
אלפים רבים של פלסטינים ממתינים במחסום, ביום ראשון הראשון לאחר עיד אל אדחא. ברור לגמרי שגרמנו להם להיות ממושמעים... נאלצים להיכנע לתנאים הבלתי אנושיים שישראל מכתיבה בתמורה לסיכוי להביא מעט פרנסה למשפחות. שני בני אדם התעלפו, אחד זכה לטיפול באיחור רב. "האח הגדול" אינו נראה בשטח משום זווית, וההוראות שלו נשמעות ברם-קול, לא בעדינות. כעס גדול מאוד אצל פועלים שאיתם דיברנו.
 
4.10 כשהיגענו, כבר מרחוק שמענו נהמה רמה של האנשים בתור. מרחוק גם ראינו את הצעירים המדלגים על הסככה, נעזרים בכבלים שמעליה ומתמודדים עם חוטי התייל בעזרת פחיות שימורים, שחלקן נופלות על משטח הבטון של חצר המעבר ברעש גדול.
כידוע, לוחות הפח המותקנים לאורך הבניה החדשה במתקן, מסתירים גם חלק ניכר מהתור. נשאר רק מרווח של כמטר וחצי של שער נעול, בעדו אפשר לראות רק את קצהו של התור ליד הקרוסלות.
בחלק האחרון במכלאה הצרה והצפופה הזו נלחצו, ממש נדחסו, עשרות רבות של פלסטינים אחרי שסוף סוף הגיעו אליה. מכאן, ממשיכים לעבור דרך הקרוסלות והמתקן האלקטרוני לאזור הבדיקה.
בשעה שהיגענו התור התקדם באיטיות. רק קרוסלה אחת פעלה, ובכל  'נגלה'  עברו  כ-50 איש.
ב-4.45 נפתחו עוד שתי קרוסלותinfo-icon וקרוב ל-100 איש עברו בכל פעם לאזור הבדיקה.
 
הצפיפות והלחץ איומים, וגרמו לשני אנשים צעירים להתעלף.
האחד, במתחם הבדיקה הפנימי, כפי שסיפרו הפועלים ביציאה ממסלול הייסורים .
את השני ראינו לאחר שהתמוטט כשעבר את הקרוסלה ואת השער האלקטרוני.
  הוא שכב על הארץ וכמה פלסטינים באו לעזרתו בהרמת רגליו ותמיכה בו, כנראה כדי להבטיח זרימת דם לראש.
מסביב היו קריאות, גם אלינו, להזמין אמבולנס. ניסינו להתקשר למת"ק אפריים ולמספר הכללי של המת"קים, ללא הצלחה. בשעה זו אין, כנראה מי שירים את הטלפון.
כעבור יותר מ - 1/4 שעה (!) ראינו שאיש מהשומרים לא מגיע למקום, ורק ניתנה ברם-קול פקודה לפלסטינים שעזרו לצעיר,  שיעזבו את השטח וימשיכו במסלולם. צעקנו לעבר "האח הגדול" אי שם בתצפיות, שיעשו משהו, ודקות לאחר מכן (אולי רק צירוף מקרים?) הופיעו  בשטח "הנקי" מפועלים שני שומרים חמושים עם עוד אדם שהחזיק בידו תיק, אולי ציוד לעזרה ראשונה. אחרי הסתכלות של רגע הזמינו אמבולנס וכעבור עוד מספר דקות היגיעו למקום אלונקאים של הסהר האדום ונשאו אותו  משם דרך השער החשמלי, הנעול רוב הזמן, לאמבולנס שהמתין לו.
 
לנוכח ההתנהלות הזו, פשוט לא יכול להיות ספק בכך שלאיש "מכוחותינו" לא איכפת, אם עוד איזה פלסטיני אלמוני יתמוטט במחסום בגלל תנאי החנק הבלתי אנושיים שיצרנו עבורו.
 
5.30 הפועלים ממשיכים להידחס דרך 3 הקרוסלות. הם אמרו שלהערכתם ממתינים בחוץ עוד שלושה-ארבעה אלפי פועלים. בשעה זו כבר לא נראו הצעירים בגבהי המכלאה.
 
בשיחה עם כמה מהפועלים בחוץ, לאחר שכבר עברו את דרך הייסורים ועכשיו המתינו לקבלן שיבוא לקחתם, שמענו הרבה תסכול וכעס וגם דברי חוכמה. הם סיפרו שהמתינו במחסום כבר מ-3.00 ומ-3.30 אחרי שקמו ב-2.00.
 
פועל מבוגר שאל בכעס רב: "למה כשכבר נכנסים למתקן, כולאים אותנו; 20 איש בחדרים של 2X2 למשך 20-30 דקות, אחרי שהמתנו כבר שעות בחוץ?" והמשיך: "אנחנו אשמים שלא פועלים ביחד נגד המצב הזה. לפני כ-4 שנים עשינו שביתה ואחרי כמה ימים הקבלנים הישראלים הפעילו לחץ קשה על הצבא, ואז בבת אחת שופרו התנאים במחסום, אבל רק לזמן קצר. היום שוב המצב נורא".
הוא שאל מה אנחנו יכולות לעשות כדי לעזור. אמרנו שיכולות בעיקר לספר בעולם על מה שקורה ועל הסבל שלהם.
 
אדם צעיר יותר ממש זעם: "הם רוצים שאנחנו נסבול". הוא סיפר על עוד אדם שהתעלף, בתוך מתחם הבדיקה, והדגיש שזה קרה לאדם צעיר.
כן הסביר שיש לפחות 12 תאים לבדיקה אבל מופעלים רק 6, וכך התור בחוץ נמשך ללא סוף.
 
גם על אבו מאזן ועל ראשי הרשות יש לו כעס עצום. אמר שבשעה שהפועלים מתענים במחסום ב-4.00 בבוקר ההם ישנים במיטותיהם. הוא ועוד חבר משוכנעים שאבו מאזן אינו מעוניין לשנות את המצב ואינו פועל להסדר, כי כך נשמרת יכולתו להתעשר.
הוא המשיך לשטוח את טענותיו בעברית טובה ובנימוקים משכנעים. בין השאר סיפר שבמשך 20 שנה עבד בישראל ללא רשיון ואף נתפס כמה פעמים.  בסוף השיחה, אחרי ש'שפך את מררתו', הגיעה ההסעה שלו, ולפני שעזב אותנו, היה חשוב לו לספר לנו בגאווה רבה, שלמרות כל זה, הוא מצליח לפרנס את משפחתו, ואף לשלוח שלושה מילדיו הבוגרים לאוניברסיטה.
נראה שמצב רוחו השתפר מאוד לקראת סיום השיחה, אחרי שהקשבנו לו וכמובן, הסכמנו בכל מה שנוגע לכיבוש.
בדרכו להסעה שלו, הוא נפרד מאיתנו בחיוך רחב ובמחמאות לאנושיות הישראלית בהשוואה לזו שלהם...כמה אבסורדים במשמרת אחת.
 
ב-6.10 לפי דברי הפלסטינים, כמה אלפים עדיין ממתינים בתור.
עזבנו את המקום.