ברטעה-ריחן, טורה-שקד

צופות: 
יוכבד ג', ורה מ' (מדווחת)
01/10/2014
|
אחה"צ

 

 

מחסום טורה-שקד  שעה 15.15

המחסום שקט מאנשים ורעשים. יחסית נקי, הפח רוקן והספסלים מתחת לסככה נקיים מחפצים.

שלוש נשים צעירות וארבעת ילדיהן ממתינות להסעה לכפר. יום חופשה בבית הספר, לפני החג. הן מאירות לנו פנים ושיחה מתפתחת בינן, הילדים ויוכבד. מין עצב והשלמה מצידן, תסכול גדול בליבנו. עד מתי?

אנשים בודדים עוברים לאיטם בשני הכיוונים.

אנחנו עוזבות.

בהגעתנו התנועה של האנשים, רוב רובם גברים שחוזרים מעבודתם, עדיין איטית

נהג מיניבוס ממתין להסעת האנשים אל הכפרים, להוט לדבר איתנו ומתלונן על כך ששעת סגירת המחסום תוקדם ל-21:00 במקום 22:00. הדבר מאוד יפריע וימרר את חייהם של האנשים. הנהג חושב שזה רק לתקופת החג. אנחנו תוהות. האם החג, או החגים, יכולים להיות רק תירוץ לשינוי בשעות הפתיחה בכלל?! 

רצוי מאוד לבדוק במת"ק מה באמת הכוונה לשינוי לוחות הזמנים.

זרם האנשים החוזרים מתגבר, הולך ומתעצם, תלוי בגודל ומספר ההסעות המגיעות למחסום. הרבה צעירים, לא רק סטודנטים. אנשים מביאים איתם אריזות לחג, ממתקים ופירות. ממהרים לחזור הביתה אחרי השכמה בלילה כדי להגיע לעבודה בישראל. כולם מרוצים לראות אותנו

כרגיל, בזמן האחרון, רק עמדת בידוק אחת עובדת, למורת רוחם של האנשים הכל כך עייפים מטרטורים במחסומים. כל פעם שמספר העוברים עלה על עשרה נוצרים גודש והמתנה מיותרים. כשרע, גם 15 דקות זה נצח.

רצוי לברר מה הסיבה לאי הפעלתן של שתי העמדות הקיימות.

אנחנו מתחילות לחזור. הקיוסק בצד הישראלי פתוח וממשיך למכור ולהרוויח. ככה זה כאשר האנשים צמאים, רעבים, עייפים ולא כל כך מודעים

בכניסה לשרוול צעיר מבקש את עזרתנו: יש לו אישור אך לא נותנים לו לעבור. מטורטר בין סאלם למחסום וחזור. אנחנו מסרנו את מספר הטלפון של נטע, בתקווה שאולי ניתן לברר על מה העניין והסירוב.

עוזבות ב 17:00.