ארתאח (שער אפרים)

הגענו ב03:55.  חלק קטן ממחיצת המתכת חסרה ויכולנו לראות את ההתקדמות של בניית הכניסה החדשה.

קבוצה של בסיסי בטון עליהם יוקמו העמודים

הן הגג והן השביל שהוביל לכניסה, הוסרו. מסלול התור אינו מוגדר, אף אחד אינו יכול לעקוף את התור ואין צעקות ודחיפות.

04:00 הקרוסולות נפתחות בדיוק בזמן. כל פעם, קבוצה של כ80 איש יכולה לעבור לפני שהקרוסלות ננעלות. אין ריצה לכיוון מכונת השיקוף. נשים עומדות בצד ועובד מבוגר מארגן שתעבורנה קודם.

04:15 אנו נגשות ליציאה. האדם הראשון שבחרנו להעזר בו כדי לבדוק כמה זמן לוקח לעבור את המחסום, יוצא לאחר 7 דקות. השני יוצא לאחר 13 דקות. עד כמה שאנו יכולות לראות, רוב עמדות הבדיקה פתוחות. האוירה רגועה.         

אנו מצלמות את המרכז העסקי הנבנה ליד הטרמינל.

05:00 לפני שהלכנו הביתה, החלטנו לחזור לכניסה. מרחוק שמענו רעש וראינו המון רב דוחף לכיוון מכונת השיקוף, אדית מטפסת על קופסת חשמל גדולה כדי לראות אם יש קהל דומה המחכה בחוץ. אך נראה כי הרבה יותר שקט מחוץ לקרוסלות.

למה לסגור המון רב כל כך באזור מגודר קטן כל כך? המצב חוזר על עצמו והנשים צווחות והדחיפות מחריפות עד כדי כך שמכונת השיקוף רועדת על יסודותיה.

באותו רגע מגיע ג'יפ וקצין חובש כיפה המלווה בחייל הנראה עוד יותר חרדי, אומר לנו באגרסיביות שאיננו מורשות לעמוד כאן. לאחר שהתיעץ בטלפון, הוא מבקש את תעודות הזהות שלנו ואף את המצלמה שלי כדי להסיר את התמונות שצלמתי. אני מסרבת וגם איני מעונינת להכנס לויכוח שאדית מנהלת עם החייל הפולט גידופים על אודות "כל הארגונים" האלה – הוא מציין כמה – שאוהבים את הפלסטינים יותר מאשר את היהודים.

05:30 אנו חוזרות שוב ליציאה, שם יותר ויותר עובדים מתגודדים באזור מסביב לטרמינל, חלקם מנסים לתפוס תנומה, להחזיר קצת שעות שינה.

05:45 אנו עוזבות