אימתין, חווארה, עזון

9.45 - תכננו לנסוע לאימתין ולהיפגש עם רכזת המועדון ואולי עם נשים נוספות. בבוקר התקשרה פ. לנדים וביקשה להודיע שלא כדאי שנבוא. היא תירצה את זה בכך שהנשים לא רוצות/יכולות להגיע. חבל.

בכניסה לעזון חונה ג'יפ צבאי בדלתות פתוחות. הכניסה לעיירה אינה חסומה, אבל האח הגדול בהיכון.

עד קדום הדרך שקטה. לא נראית תנועה צבאית יוצאת דופן. מפעם לפעם עובר רכב אחד. בכל תחנות האוטובוס והטרמפיאדות מוצבים 2 חיילים חמושים מאוד.

10.00 - בקדום אנחנו מתארחים אצל ידידנו ס. הוא מספר שההפגנה האחרונה ביום ששי הייתה שקטה. זאת אומרת שהצבא רק ירה רימוני גז וגם המטיר מים בואשים על האנשים. 

זאת נחשבת הפגנה שקטה? כן, אומר ס. לפני שלושה שבועות ירו החיילים בחמישה צעירים ופצעו ארבעה מהם ברגליים ואחד ביד. הפצועים אושפזו וקיבלו טיפול, ובשבוע שלאחר מכן השתתפו בהפגנה. הם הלכו בשורה חזיתית בראש המפגינים. בכל ההפגנות משתתפים גם ישראלים, גם בזמן צוק איתן.

הבאנו אתנו צעצועים ובגדים לבקשת המשפחה שגרה בבית הקיצוני, זה שסופג את רוב הגז. אבל ס. אומר שהם אינם רוצים עכשיו כל קשר לישראלים, ולא ברור לו בדיוק למה. לשאלתנו, ס. אומר שלדעתו, אילו הייתה עכשיו הצבעה חופשית בגדה, הרוב היה בוחר בחמאס לשלטון. אנחנו גולשים לשיחה על המצב בעזה, ועל הסיכויים לאיזה שהוא הסכם שלום בין ישראל לבין החמאס. יש בינינו סוג של הסכמה עצובה ,שלא נראית אפשרות כזאת באופק.

11.30 ממשיכים לחווארה. הדרכים ריקות. מחסום חווארה פתוח והתנועה זורמת.

בחווארה תנועת הקונים דלילה. אחד מבעלי הפלפל מתלונן על כך שהפרנסה על הפנים. הוא שואל אותנו מה אנחנו חושבות על המצב, מיקי עונה לו בערבית שאנחנו מתנגדות למלחמה, וחושבות שישראל צריכה  לדבר ולהסיר את המצור.  משום מה הוא לא הגיב, ולא התעקשנו. הבחור נראה די עצוב.

בעל הבית של הכנאפה אינו נמצא בחנות, דווקא אתו קיווינו לשוחח.

בצומת תפוח שני מג"בניקים בודקים רכב פלשתיני, שאר הרכבים עוברים ללא בדיקה. נדים אומר שאחרי שיסיימו אתו, יעצרו את הבא אחריו. פרה פרה..

חוזרים דרך מחסום שומרון. המתנחלת המוצבת שם מבקשת לפתוח את תא המטען, אבל לא עושה בעיות.

בסך הכל האווירה בגדה די רגועה. לדברי נדים גם המתנחלים לא מציקים עכשיו לכפריים, כי אינם רוצים "למשוך אש".

13.30  -  חזרנו הביתה.