קלנדיה

צופות: 
רוני המרמן, נועה ארד יאירי ותמר פליישמן.
24/08/2014
|
אחה"צ

"כשיהיה אצלנו שקט יפתחו" השיבה קצינה לאחד הרוכלים ששאל מתי יפתחו את מגרש החנייה לרכבים.

"כשיהיה אצלנו שקט – יפתחו" אמרה וקבעה משוואת זהב.

 

גם האישה שעברה ניתוח בבית חולים בשכם והגיעה באמבולנס למחסום ולא אפשרו לה לעבור ולהמשיך את הדרך לביתה שבעזה כנראה תאלץ לחכות עד שיהיה אצלנו שקט.

 

מחסום ארז סגור ובמת"ק בכלל לא עונים סיפר נהג האמבולנס שעשה סיבוב פרסה ונסע לרמאללה. אולי שם יסכימו להחזיק את האישה בבי"ח עד שיהיה אצלנו שקט.

אבל יש דברים שלא ישובו גם כשיהיה אצלנו שקט.

כי את המצלמות והזרקורים שהוצבו לפני כחודש והם דולקים כל היום וכל הלילה ומסנוורים ומטרידים את תושבי מחנה הפליטים שממול – אותם בטח לא יורידו אפילו כשיהיה אצלנו שקט.

 

 

גם השהידים הרצוחים שתמונותיהם מודבקות על החומות ותלויות בחנויות לא ישובו לחיות אפילו לא כשיהיה אצלנו שקט.

וגם את השנאה שבעיני ילדים ונערים שבכל ערב רוגמים באבנים את המחסום ומגלגלים לעברו צמיגים בוערים ושבים לביתם בחשכה וגופם ובגדיהם ונשמתם ספוגים באדי הגז הרעילים – אותה לא יצליחו לכבות גם כשיהיה אצלנו שקט.