עופר - עסקת טיעון, הארכת מעצר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
ניצה אמינוב, חוה הלוי (מדווחת)
16/05/2013
|
בוקר

 

קשה להניח את האצבע על השינויים שראינו היום בבית המשפט הצבאי בעופר, אבל ברור שדברים רבים היו שונים מאשר בדרך כלל. הצוות שמתפעל את מכונת השיקוף בחדר הבדיקה לא היה הצוות הרגיל, והמבינה תבין. חצר ההמתנה החיצונית וגם חצר ההמתנה הפנימית היו מלאות אדם ולמרות זאת רק שני אולמות משפט פעלו ודנו כמעט רק בהארכות מעצר של שב"חיםinfo-icon, וגם בהם היו שופטי מילואים שלא פגשנו קודם ואפילו תובע לבן שער שגם הוא כנראה במילואים. אולי שוב יצא הסגל לטיול או גיבוש להעלאת המוראל ואמונה בצדקת דרכנו.

 

יש בלגן מוכר שבו מכניסים עצירים, מסירים את האזיקים מידיהם, מושיבים אותם, כל           שורת החשודים זזה, נדחקים קצת, מחליפים מקומות, רואים את בני משפחתם באולם ומחפשים בעיניהם את העורך דין שלהם... והנה, אין עורך דין. שלושה עורכי דין לא הגיעו לדיון עם מרשיהם – חאלד אל אעראג', עביר מראר ועבדאללה מראר. הופ! הוציאו את העצירים והשופט הכתיב החלטה שעורכי הדין יצטרכו להסביר לבית המשפט למה לא באו לדיון בשעה שנקבעה להם. העצירים הוצאו מהאולם.

 

אולם 2

שופט: רס"ן יצחק אוזדין (מילואים)

תובע צבאי: סרן דוד גנון (מילואים)

 

סאמר מוחמד פתחי חג'אזי ג'עברי – ת.ז. 936153568

תושב חברון, רצף במקצועו, בן 27 אב לשלוש בנות, אשתו חולת סרטן.

סנגור: אנואר אבו עומר

 

כמו רוב המשפטים שצפינו בהם היום, במעמד זה של המשפט הצבאי מדינת ישראל מצהירה שהשטחים הכבושים הם גטו סגור ותושביהם אינם רשאים לצאת ממנו אלא ברשות האדונים. גם סאמר הואשם והודה שבתחילת חודש אפריל יצא את האזור ללא רשות עם כלי העבודה – אולי פלס, מסטרינה ופטיש, ונכנס לישראל ללא היתר. כשמסתכלים על הנתונים האישיים שלו ברור שהוא פשוט חייב לעבוד ולפרנס את המשפחה. יצא הבחור וכלי עבודתו אתו  ותפסו אותו. עכשיו, לא רק שלא הרוויח כלום, הוא נשפט ל-34 ימי מאסר מיום מעצרו , 3 חודשים מאסר על תנאי למשך שנה (ועכשיו אבד גם הסיכוי לקבל אישור עבודה בישראל), וקנס של 1200 ₪ או חודש וחצי מאסר תמורתם, ואת כלי העבודה החרימו השלטונות.

עורך הדין ביקש להחזיר למשפחה את כלי העבודה שהוחרמו אבל יש סדר. השופט אמר: שיגיש בקשה להחזרת "המוצגים". כמה הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר במשרד שבו מתקבלות הבקשות הללו ולדעת אם בכלל או כמה זמן ובאיזה מחיר מוחזרים "המוצגים" לבעליהם ואם אינם מוחזרים - באיזה תואנות.

 

עומר עיסא הרש ת.ז. -  852922863

סנגור: עבדאללה מראר (שהגיע לבסוף)

 

גם עומר הרש הוא שב"ח. הוא הורשע בכך שב-6 תאריכים שונים יצא את האזור ללא היתר ונכנס לישראל, אבל הוא נעצר רק ב-8.5.13. קוראותינו הבקיאות בוודאי ישאלו את עצמן איך לא עצרו אותו בפעם הראשונה או השנייה, ומאין בכלל נודעו לחוקרים תאריכי השב"חיותinfo-icon המדויקים כל כך. מה, הוא ניהל רישום? גם אנחנו לא הבנו והתכוונו לשאול את אחיו שישב שם, אבל בינתיים התחוללה שם מהומה רבתי שכמותה לא ראינו עדיין.

הסנגור עבדאללה מראר ביקש לדחות את הדיון. האח לא הסכים, הוא התכוון לבוא לבית המשפט ולצאת משם עם אחיו העצור. הוא קם וצעק. המתורגמן, המאבטח והאחראי על הביטחון שהיו שם נזעקו להרגיעו, עורך הדין ניסה להסביר – לא עזר. הוא דרש שהעניין יידון וייגמר עכשיו במקום. הסבירו לו שאי אפשר, עורך הדין מבקש לדחות. הוא צעק שהוא לא רוצה את עורך הדין הזה, שילך העו"ד שרק רוצה לדחות את המשפט. למה לדחות, מה יש פה ללמוד את החומר?  הוא בעצמו ידבר עם השופט. אמרו לו שאחיו העצור הוא שביקש את עורך הדין הזה (טוב, אנחנו יודעות איך זה קורה. מביאים עציר, אין לו עורך דין, בית המשפט מציע לו את מי שנוח לבית המשפט או את מי שנמצא שם, והעציר מסכים כי מה הוא יודע). אמרו לו שהשופט לא יסכים בלי עורך דין והמהומה נמשכה. עורך הדין נעלב ואמר טוב, לא צריך.

אילו הייתי עושה סרט על בית המשפט הצבאי הייתי שמה את האיש הזה בתפקיד שוטה הכפר או הילד שצעק המלך הוא עירום – כזה שלא מבין את חוקי המשחק ואומר בקול רם את מה שכולם בלאו הכי חושבים.

במשך כל הזמן הזה עומר הרש, העציר עצמו, לא התערב ולא השמיע את קולו. בכל אופן דחקו את האח המתמרד לחצר, הביאו את המתורגמן השני "שיסביר לו" ושכנעו אותו שביום ב' הקרוב תהיה עוד ישיבה של בית המשפט, ואז... אז הוא אולי יוכל לשטוח את טענותיו או אולי אחיו העצור יחליט לייצג את עצמו. עורך הדין הנעלב בכל זאת יצא גם הוא לחצר וניסה לדבר ולשכנע בנחיצותו. אבל האיש חזר והסביר לעיגול אדמיניסטרצית הכיבוש שסביבו שהוא צריך לעבוד, מה זאת אומרת ביום שני... הוא עובד, ואין לו זמן לעמוד במחסום ואבא שלהם חולה מאד וכו'. ובסוף מה היה? בסוף האדמיניסטרציה  השיגה את שלה והאיש הלך לו.

 

איימן עאיד מוחמד אל שיך ת.ז. -  904984143

מוחמד עאיד מוחמד אל שיך ת.ז. -  900386962– שב"חים

סנגור: עבדאללה מראר

 

כתב האישום של מוחמד מעורפל כהלכה ומספר ש "החל משנת 2013 ועד ליום 2.5.13 יצא מוחמד אל שיך את האזור ונכנס לישראל". איימן הודה רק  בשב"חיות חד פעמית, ביום 2.5.13. ויש עסקת טיעון.

גזר הדין: 31 ימי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרם, 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנה וקנס כספי. מוחמד ישלם 500 ₪ או שבועיים מאסר תמורתו ואיימן ישלם 750 ₪ או שלושה שבועות מאסר תמורתם.

אביהם שאל אותי אם אני חיה (אופק). אמרתי שלא. סיפר לי שהוא עצמו נשפט בתחילת החודש, גם הוא על יציאה מן הגטו ללא היתר וגם הוא נדרש לשלם קנסinfo-icon. הוא שאל אם אפשר לבקש לשלם פחות ואם ארגוני זכויות האדם, כמונו למשל, יכולים להגיש בקשה כזאת בשמו. הצטערתי לאכזב אותו והצעתי לו לדבר עם עורך הדין, אבל לא ראיתי אם עשה זאת, ובעיקר היה מודאג מן האפשרות שבגלל משפטו והרשעתו לא יתנו לו להיכנס לירושלים כדי להתפלל באלאקצה, ושאל אם יש לו סיכוי לקבל אישור להיכנס רק לתפילה. סקרתי בזיכרוני את עשרות הדוחות הנוגעים לכך באתר של מחסוםווטש, הודיתי באזלת  ידי והפניתי אותו למת"ק.

 

אסלאם מסאלמה -  ת.ז. 855020277

ריאס אל זגארי ת.ז. 852815274

 

סנגור: עבדאללה מראר

 

התובע: משטרת ישראל באמצעות רס"ב בני ברוכי

השניים עצורים בחשד לנהיגה ברכב גנוב על משאית לכיוון שטחי איו"ש.

שוב, כל מערכת החוקים, הכללים, השוטרים, הכבישים, המוכרים, הגנבים והמפרקים, ההסכמים בין הרשות ומדינת ישראל, מדיניות מתן הרישיונות והתחבולות היצירתיות של  עקיפת הכללים מפרנסים את בתי המשפט הצבאיים כל הזמן.

שני הבחורים מודים שנסעו ברכב אבל מכחישים שהוא גנוב. לדבריהם הם קנו אותו מישראלי ובמסמך המכירה כתוב שמו של המוכר, שמו המרובע, ומספר תעודת הזהות שלו. אפשר לשאול אותו.

התובע המשטרתי אמר שאין מסמך כזה בזיכרון הדברים של החקירה.

אז מה קרה? קרה מה שחיה אופק דיווחה עליו כמה פעמים בדוחות שלה. השוטר (לדברי העצורים) שעצר אותם לקח את המסמכים ולא צירף אותם לתיק החקירה, ועכשיו לך תוכיח שהיה מסמך כזה.

החלטה:  הארכת מעצר ב-8  ימים לצרכי השלמת החקירה.