עסלה

בשעה 10:00 בית הספר שומם. כעבור 20 דקות הגיעו 13 ילדים והמלווה. אילין תרגלה אתם את ה- abc, צבעים, משפטים בסיסיים. הם שרו וצבעו. אני ומיקי היינו ביחד עם שלושה בנים בגילאי 6-9 שהתלבטו אם להצטרף אלינו. בהתחלה הם חששו וסרבו להיכנס. אחרי חצי שעה של משחק מחבואים, הם החליטו שלא נשקפת להם סכנה והודיעו שהם הולכים להביא עפרון ומחברת ובאים. תרגלנו את האותיות, משפטי פתיחה, מספרים. הם שתפו פעולה בהתלהבות, שרו, חזרו על המילים וכתבו אותן בדייקנות במחברות. הם הבטיחו שיבואו שוב בשבוע הבא. 

בתום השיעור, נסענו לביתה של ס. הרכזת לברך אותה לרגל האירוסין של שני בניה לשתי אחיות, קרובות משפחה מעזון. טקס האירוסין נחגג בצניעות בגלל המלחמה בעזה. זה לא זמן מתאים לשמחות.  

ס. סיפרה לנו על חייה, על נישואיה בגיל 15 [בנותיה יסיימו תיכון וילמדו באוניברסיטה לפני שיתחתנו], על ילדיה וגאוותה על הצלחתם בלימודים, על הגינה שבה היא מגדלת בעלי חיים וירקות, על לימודי האנגלית והעברית דרך שידורי הטלוויזיה. האישה הטובה והנדיבה הזו אמרה למיקי שהיא שונאת את הישראלים על המלחמה וההרג בעזה. הצד הטוב של הכעס שהיא מרגישה איתנו בנוח לומר את מה שהיא מרגישה באמת. היא, חברתה א. וילדיה כיבדו אותנו בשתייה והכינו עבורנו מנות של עלי מלוחייה, זעתר, חצילים מהגינה, שעועית ירוקה, לחם שנאפה במיוחד, עוגיות מעשי ידיה. ס. שמחה לחלוק איתנו מתכונים להכנה. כעבור חצי שעה נפרדנו בחיבוקים ונשיקות ובתקווה לימים טובים יותר. 

12:30 - יציאה לדרך חזרה. הכניסות של עזון ועזבת טביב פתוחות. לא נצפים חיילים וכלי רכב צבאיים בכביש 55.