קלנדיה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
חנה ש., רונית ד. (מדווחת)
23/07/2014
|
בוקר

בוקר סביר בקלנדיה ושיחה מעניינת

 

הגענו ב-5:15 לערך. גם היום החניה חסומה וריקה, וכנראה כך יהיה עד תום הרמדאן. המשכנו הלאה מעט, בכיכר הבאה מאחורי דוכן הפירות והירקות יש שטח חניה בתשלום. חנינו שם. מפעיל החניה יצא מרכב סמוך לגבות את התשלום. נגשנו אל המחסום ברגל מהצד, דרך האזור שבו הכשירו את הכניסה למתפללים בימי ששי – הציבו בטונדות ויצרו מספר מסלולים. אלו שיורשו להיכנס יעברו משם.

 

כשהתקרבנו אל המחסום התורים כבר החלו לגלוש אל מגרש החניה, הריק ממכוניות. שלושה תורים ארוכים ומסודרים עמדו בשקט והמתינו. כאן אין זכר למהומות בשטחים, עליהם מדווחים (בצמצום רב) בתקשורת אצלנו. בגלל הרמדאן דוכן הקפה סגור ומוכרי הבייגלה והעוגות לא מגיעים. אנשים גם לא מעשנים בזמן הצום, בעוד שבדרך כלל כמעט כולם מעשנים כל הזמן. גם היום האזור מתחת לסככה נקי יחסית.

 

רק 3 עמדות היו פתוחות כשהגענו. לאחר כמה דקות הגיע שוטר. בד"כ זה סימן שעומדים לפתוח עוד עמדות, אך משלא קרה דבר התקשרנו למת"ק. לקח עוד כמה דקות ואז הודיעו ברמקול שנפתחו גם שתי העמדות הנוספות, פתחו את הקרוסלות והעבירו הרבה אנשים בבת אחת. בפועל עמדה 4 נפתחה רק ב-5:35, ו-5 עדיין לא. הממתינים שם החלו להתייאש ולעבור לעמדות אחרות. רק אחרי 5:40 נפתחה סוף סוף גם עמדה 5, אחרי טלפון נוסף שלנו למת"ק (שלא נראה שמשנה משהו) וכ-10 דקות לאחר שהודיעו על פתיחתה ברמקול. לא ברור מדוע מכריזים על פתיחת עמדה, כל עוד לא נפתחה בפועל. זה רק מתסכל יותר את הממתינים.

 

מדי פעם שמענו קריאות עצבניות ברמקולים מהעמדות השונות, שלא הצלחנו להבין. בעמדה 4 חזרה החיילת והכריזה – אם כי בטון רגוע ולא בצעקה – "תלאתה-תלאתה" (כלומר: יש לעבור שלושה בכל פעם ולא יותר).

 

לקראת השעה 6 התורים כבר הצטמצמו אל מתחת סככה, ואח"כ רק למכלאות. בהמשך היו גם רגעים שבהם לא היו אנשים בכלל במכלאות והקרוסלות בסופן נותרו פתוחות. כאשר שוב נוצר לחץ בתור לעמדות, נסגרו הקרוסלות, אך כבר לא היו תורים גדולים כמו קודם לכן. כאשר הגיע, קצת אחרי 6, הנגד מהמת"ק בלוויית מאבטח, הוא נותר מחוסר עבודה כי לא היה צורך במעבר ההומניטרי. כולם עברו בתור הרגיל.

 

עזבנו ב-6:20 לערך. בדרכנו חזרה לרכב פגשנו באנשים הולכים לעבר המחסום וחלקם ברכו אותנו בבוקר טוב באנגלית, ערביתinfo-icon ועברית. בשובנו לחניה המפעיל ישב עדיין ברכבו ולידו רכב נוסף. הנהג ברכב האחר פנה אלינו ופתח בשיחה על המצב. אמר שכל מה שהאנשים הרגילים רוצים הוא להביא פרנסה למשפחה ולחיות בשקט. שאל מה ניתן לעשות כדי שהמנהיגים יבינו זאת. תוך כדי השיחה הוא הסיר את הכובע שחבש והזדהה בפנינו כאיימן, שבד"כ מוכר קפה בסמוך למחסום. כעת ברמדאן אין לו פרנסה. הוא עצמו לא צם, לדבריו כי אין מצב רוח. סיפר לנו שעבד בעבר בשוק מחנה יהודה ואח"כ באור יהודה בחברה שהיתה לה מסעדה וקייטרינג, והיו לו קשרים טובים עם מעסיקיו. הראה לנו תמונות של בנו וסיפר שהוא מצפה לילד נוסף. עוד סיפר (דבר שכבר שמענו) שיש דיבורים על כך שחטיפת 3 הנערים לא היתה. גם לאחר שמצאו את הגופות הטענה היא שהם נהרגו בתאונה ולא נרצחו, והציגו זאת כרצח כדי להכשיר את הפעולות נגד החמאס. סיפר שדודתו חיה בטירה ועובדת בבתי יהודים בבישול. החלפנו מספרי טלפון ונפרדנו, בתקוה שכאשר נתראה בשבוע הבא לפחות תיפסק הלחימה.

 

גם הפעם נסענו דרך א-רם וחיזמה, ונכנסנו לירושלים דרך פסגת זאב. הדרך ריקה למדי, גם לאחר המחסום, בו בעלי חזות יהודית כמונו עוברים ללא בדיקה. התנועה היתה דלילה והגענו תוך זמן קצר חזרה למרכז העיר.