חבלה, עסלה

צופות: 
סוזי אייד ונירית חביב [מדווחת] ברכב: נדים [מתרגם].
22/07/2014
|
בוקר

בשל מרחץ הדמים המתחולל בעזה, התלבטנו אם יהיה זה מתאים מבחינת השותפות שלנו בעסלה שנגיע לכפר ונלמד את הילדים. אתמול בדקנו את העניין עם האחראית ונאמר לנו שנבוא.

 בדרך לכפר; שגרה שקטה, סוריאליסטית כמעט. בנבי אליאס העסקים פועלים כרגיל, אפילו מתנחל או שניים באים לקנות בחניות לצד כביש 55. אין רכבים צבאיים וחיילים בכניסה לכפרים.

 

10:00 - הגענו לכפר. הנשים באו לעברנו וילדים צצו מכל עבר. התקבלו בחום רב אחרי שלא התראינו במשך שבועיים. הגיעו רק 25 ילדים משום שהרכזת לא הספיקה ליידע את כולם שיתקיימו שיעורים היום.

ישבנו לשיחה עם הנשים. על המלחמה, הרג הילדים, הנשים, הגברים, מאות הבתים המופגזים. "למה ככה עושים להם? רק ילדים, הם לא עשו כלום", "למה מפוצצים בית על יושביו?". למרבה הצער, אין תשובה הגיונית. חלקן אמרו שהן מתפללות שזה יפסק, ולנו לא נותר אלא להצטרף לתפילתן, לחזק את ידיהן ולהביע צער על הרג חפים מפשע.    

10:20 -  התחלנו ללמד. בקבוצת הילדות גדולות, תרגלנו שוב בדיבור ובכתיבה שמות של חיותinfo-icon, צבעים, גופים והרחבנו אוצר מילים. ילדות משקיעניות. חשוב להן לדייק, לקבל פידבק על הכתיבה, שאתקן להן טעויות. 

  בקבוצת הקטנים, סוזי תרגלה משפטי פתיחה בסיסיים, בני משפחה. חזרה על צבעים ושמות של בעלי חיים. הילדים קבלו דפי עבודה לכתיבה וצביעה.

 שני השיעורים התקיימו במקביל ונמשכו שעה וחצי. בגמר השיעורים הילדים הודו לנו ונפרדו מאיתנו לשלום בחיוך. נפרדנו מהחברות שלנו בחיבוקים ונשיקות, ובתקווה לימים טובים יותר.

 12:15 - חבלה. הגענו מוקדם מדי. אין במקום פלסטינים ו/או חיילים. רק השומר ישן על רצפת חדר המשאבה.

 12:30 - יציאה לדרך חזרה.

 בשבוע הבא לא תתקיים משמרת לרגל עיד אל פיטר. נחזור לפעילות בעוד שבועיים.