עופר - שחרור בערבות, החזקה וסחר באמל"ח

ביהמ"ש הצבאי ביהודה פעל היום במתכונת מצומצמת. רק באחד מתוך שבעת האולמות התקיימו דיונים. היום לא חג ליהודים, לא למוסלמים או לנוצרים ואף לא לדרוזים. ביהמ"ש הצבאי יצא לטיול.

אולם 7

השופט: רס"ן דניאל כפיר

התביעה הצבאית: סגן דניאל מעודה וסגן יוסי ברכיה

16 תיקים הונחו על שולחנו של השופט.

אחד העצורים היה מוחמד ג'אבר,ת.ז. 404436651, אדם מבוגר כבן 50 או 60 שנעצר לפני יומיים והובא בפני שופט ככל הנראה לראשונה היום.

הוא חשוד (ולאנאשם כמו יתר העצוריםהמובאים היום) בסחר בסמים ומכחיש את החשד. תיקו מוגש בידי שוטר, ורק אחרי גמר חקירתו יועבר לתביעה שתכין את כתב האישום. מייצגת אותו עו"ד עביר מראר. היא חקרה את השוטר על טיב הראיות שמבססות את החשד.

היא שאלה את השוטר: איפה מצאתם את הסמים?

השוטר ענה: בחדר.

עו"ד: איפה בדיוק?

בתשובתו צייר השוטר עיגול באוויר ואמר: בחלל החדר. (טוב, אני לא הייתי מיחסת אמינות רבה לתיאור הזה). לדברי השוטר, נמצאו אצלו כדורי אקסטזי וחשיש בכמות גדולה מהסביר לצריכה אישית.

המשטרה מבקשת הארכת מעצר של 10 ימים. עוה"ד מבקשת לשחררו בערבות. השופט לא נענה לצדדים וקובע את הדיון הבא ל6.5.13 (יום שני הבא).

מוחמד סמיר עלי אלעדם,ת.ז. 850087693 מחברון.

הוא בחור צעיר. נעצר במחסום תרקומייה ונאשם בעבירת שב"ח (שהייה בלתי חוקית) התביעה פירקה את האישום ל-3 חלקים: זיוף מסמך רשמי, כניסה לישראל באמצעות המסמך המזויף, ושימוש במסמך המזויף. המסמך המזויף הוא האישור, אותו אישור שכל מי שעומדת במחסומים מכירה היטב. שלושת האישומים מצביעים, לדברי התובע, על פעולה מתמשכת ומתוכננת שמגבירה את המסוכנות של הנאשם. ועוד, מוסיף התובע, הנאשם היה עצור ב2007 ונשפט גם אז על עבירה של שב"ח והוטל עליו תנאי שכבר אינו בר-הפעלה. אך עובדה זו אינה מונעת מהתובע לגבב מילים ולקבוע ש"כל הפרמטרים שמניתי...מראים על  רצידיביזם, ולפיכך קיימת כנגדו עילת מסוכנות שעולה ממעשיו, ויש להאריך את מעצרו עד תום ההליכים מחשש להימלטות מאימת הדין". 

מתוך הכרות עם המציאות בשטח ולא עם פרמטרים אפשר לתאר את העובדות הנפרשות במהלך הדיון אחרת: במשך חמש שנים או יותר עשה מוחמד אלעדם הצעיר מאמצים נואשים לפרנס 17 נפשות במשפחתו שכוללת אחים פגועים. לצורך זה הסתכן בכניסה לישראל, עם או בלי היתר תקף. נעצר ונשפט (ב2007 ) ובגין המאסר על תנאי לא קיבל היתר כניסה. בחמשת החודשים האחרונים כנראה קיבל אישור ועבר וחזר דרך המחסום באמצעות האישור התקף שבידו.

הסנגור, עו"ד מונדר אבו אחמד טען שהאישור כשר, מרשו הוא עובד ציבור, ומאז חודש פברואר הוא עובר וחוזר דרך המחסום ומעולם לא עוכב ואין לתביעה ראייה לכך שההיתר מזויף.

ועכשיו בא הקטע המביש. מוחמד אלעדם הצעיר ביקש וקיבל את רשות הדיבור, פנה בעברית אל השופט ואמר: אני כבר שמונה חודשים עובר במחסום באישור, למה שאני אפגע במדינה, אני אוהב את המדינה, אני חי בה... וחזר ואישר את אהבתו למדינה שהוא חי בה (ושלפי דעתי אינה משיבה לו אהבה), וגם סיפר מעט על קשיי משפחתו שכבר כתבנו עליהם.

ובינתיים עבר האישור מיד ליד, מידו של התובע לידו על הסנגור ומשם לשופט ושוב אל התובע. הסנגור טוען שהאישור תקף והתובע טוען שיש לו איזה מסמך מהמינהל האזרחי שעל פיו האישור אינו תקף.

השופט, שזו לנו הפעם הראשונה שאנחנו רואות אותו, אמר שברצונו לבדוק לעומק את תקפותו של ההיתר ודחה את הדיון לעיון ומתן החלטה ל 8.5.13 . עד אז יישאר הנאשם במעצר. יש לאפשר לו 5 שיחות טלפון על חשבון המדינה לרבות טלפון סלולארי. ומה יהיה עם 17 הנפשות התלויות בעבודתו? זה כבר לא מעניינו של בית המשפט.

גם מחמוד אבו עוואד, ת.ז. 854535937, נאשם בכניסה לישראל ללא היתר. הוא שהה בישראל יומיים. סנגורו עו"ד מונדר אבו אחמד ביקש לשחררו בערבות עד למשפט משום שאין לו עבר. עבר, על פי בתי המשפט הצבאיים, הוא רק אירוע של התנגשות בין תושבי השטחים למערכת הצדק הצבאית. עבר אחר אינו רלוונטי לעשיית הצדק.

התביעה מבקשת, כרגיל, מעצר עד תום ההליכים מחשש "הימלטות מאימת הדין" יעני, הבחור יברח. הסנגור אומר שאפשר לקבוע תנאים כאלה שימנעו את הימלטותו. תנאים כאלה פירושם כסף.

הכסף: ערבות של 4000 ₪, חתימה של ערב ישראלי על סך 10.000 ₪ ועוד 7000 ₪ על משהו שלא קלטנו. אם מוחמד אבו עוואד יעמוד בתנאים אלה הוא ישוחרר בערבות והמשפט יתחדש ב 5.5.13.

התובע מיד ביקש לעכב את ביצוע ההחלטה ל-72 שעות ובקשתו התקבלה.

הדיון היה ב 30.4.13. עוד 72 שעות כבר יהיה 3.5. אם הדיון הקרוב יהיה ב-5.5, לא כדאי בכלל להתעסק בסכומי הערבות ובמציאת ערב ישראלי וכו'.

ואאל עדרה, ת.ז. 851588350  איש דת תושב יאטא בדרום הר חברון

העבירה: החזקת נשק וציד ללא רישיון. יש כתב אישום מתוקן אבל אין ראיות, ולכן הגיע הסנגור להסכם עם התביעה, כי אם לא יגיע להסכם עם התביעה ישב מר עדרה חודשים ארוכים ואולי אף יותר עד שיתברר עניינו - אז מוטב להודות.

כמובן איננו יודעות אם מר עדרה צד יונים או לא, אבל האמת ניתנת להיאמר – גם השופט לא יודע משום שאין ראיות.

הסנגור עלי עראמין הגיע להסכם עם התביעה והדיון בפני השופט נועד רק לתת תוקף להסכם. מר עדרה הודה שהיה לו רובה ו 40 כדורים ושהוא צד 5 יונים.

בגלל קושי שיש לתביעה בראיות, שזהו המונח המכובס ל"אין ראיות", העיסקה המוצעת היא: 45 ימי מאסר בפועל, קנס של 4000 ₪ או מאסר של ארבעה חודשים תמורתו.

הסנגור הדגיש את מעמדו של הנאשם בקהילה בתור איש דת. השופט קיבל את ההסדר והטיף מוסר לאיש שהרי "מצופה מאיש דת... וזה בניגוד לחוק.. הנשק הזה עלול להגיע לגורמים שיעשו בו שימוש לרעה...." (לא, הוא לא התכוון למתנחלים). ובכל זאת העניק לו 5 שיחות טלפון על חשבון המדינה כולל טלפון סלולארי.

אחמד דעאג'נה,ת.ז. 851842443

אליאס דעאג'נה,ת.ז. 851101873

מוסא דעאג'נה,ת.ז. 956952402

קאסם דעאג'נה,ת.ז. 942503632

סנגור: מונדר אבו אחמד

ארבעת הנאשמים דעאג'נה, 3 אחים ובן-דוד אחד, הם רועים, תושבי יאטה. הכבשים שלהם נמצאות בכפר ג'ינבה סמוך ליאטה. הם נוסעים לשם במיצובישי, רכב ישראלי ללא רישיון. כבר כתבנו על כך בעבר אבל נחזור בקיצור:

פלסטינים קונים מישראלים מכוניות משומשות בזיל הזול. הרשות הפלסטינית איננה מרשה זאת ונותנת רישיון, מספר רכב וביטוח רק למכוניות חדשות. ולכן הם נוסעים בשטחים ללא רישיון וללא ביטוח.

מיאטה לג'ינבה ובחזרה אפשר לקצר את הדרך ב-15 ק"מ אם עוברים בתוך שטח ישראל, ולדברי התביעה הם עושים זאת תמיד (וזה הרצידיביזם), עד עתה ללא הפרעה או מחאה של המשטרה או של החיילים. אבל הפעם השתנתה המדיניות, הם נעצרו במחסום מיתר, בכניסה לישראל, והואשמו בשתי האשמות: נהיגה ברכב ישראלי שלא רשום באזור והפרת הוראה בדבר סגירת שטח.

הנהג, קאסם דעאג'נה הכחיש את האשמה וטען שהוא מכיר את הדרך ולא עבר בשטח ישראל.

התובע חזר על טענת חזקת המסוכנות, ההימלטות מאימת הדין והרצידיביזם וביקש מעצר עד תום ההליכים, והסנגור הפנה את השופט לדברי הנאשם קאסם, המכחיש את ההאשמה, וביקש שחרור בערבות עד למשפט.

השופט שוכנע שהם לא התכוונו לעבוד בישראל אלא לקצר את הדרך ב 15 ק"מ ואמר: "נסיבות ביצוע העבירה מפיגים את החשש כי ניתן לייחס לה מסוכנות, והחשש היחידי הוא הימלטות מאימת הדין אותו ניתן להבטיח בתנאי שחרור הולמים."

והתנאים ההולמים הם:

כל אחד מהם ישלם 2000 ₪ + 3000 ₪ התחייבות עצמית + 5000 ₪ ערבות של ישראלי. כל אחד. היות וכל הנאשמים הם בני משפחה אחת, יבוא התשלום כולו מכיס אחד, אבל מדינת ישראל גם העניקה לכל אחד מהם 3 שיחות טלפון על חשבון המדינה כולל טלפון סלולארי.

התובע ביקש עיכוב ביצוע ל 72 שעות, והשופט אישר עיכוב ביצוע ל 48 שעות בלבד עד למחרת בשעה 12.