קלנדיה
בוקר עמוס בקלנדיה
הגענו ב-5:20 לערך ותורים ארוכים כבר קבלו את פנינו, בתוך מגרש החניה. דוכן השתיה החמה סגור ומוכרי הבייגלה והעוגות לא הגיעו – החל צום הרמדאן. רק 3 עמדות היו פתוחות. התקשרנו למת"ק ונאמר שיבררו מה קורה. ב-5:30 הודיעו שגם עמדות 4 ו-5 נפתחו, ואז פתחו את הקרוסלות והעבירו הרבה אנשים בבת אחת. זה צמצם את התורים אל מתחת לסככה והמדרכה שמחוצה לה, אך מאחר ובשעה זו מגיעים כל הזמן עוד ועוד אנשים, מהר מאוד שוב השתרכו שוב תורים במגרש החניה. משום מה בעמדה 5 תמיד לוקח יותר זמן עד שמתחילים להעביר אנשים, וגם אז הקצב איטי בהשוואה לעמדות האחרות. חלק מן הממתינים שם התייאשו ועברו לעמדות אחרות.
נשים שהגיעו מדי פעם השתלבו בתור מהצד בכניסה למכלאות, והגברים איפשרו להן להיכנס. ב-5:40 לערך כבר חיכה ליד השער ההומניטרי אדם שאמר שצריך לעבור להדסה. הסברנו לו שהשער נפתח רק ב-6. אליו הצטרפו גם זוג מבוגר בדרך לטיפול רפואי. הגבר היה עם רטיה על העין. הם עמדו כמה רגעים ליד השער הסגור, ואז שמענו מישהו קורה לנו. זה היה ח', שעמד הפעם בתור האמצעי. נגשנו אליו והוא הציע שנאמר לאנשים הממתינים ליד השער שיגשו לכניסה למכלאות ויאפשרו להם להשתלב בתור, ואכן כך היה.
ב-5:50 פתיחת הקרוסלות שוב מצמצמת את התורים אל הסככה, אך מהר מאוד שוב מצטברים תורים חדשים. עם זאת הסדר נשמר, אנשים המתינו בסבלנות ובשקט לתורם. לקראת 6 כבר חיכו שתי נשים וילד ליד השער ההומניטרי, וכאשר הוא נפתח מעט אחרי 6 הצטרפו אליהם גם כמה שעמדו בתור הרגיל. כך היה גם בהמשך. התורים כבר לא היו ארוכים, אז אנשים עמדו בתור הרגיל, אך כשראו שפותחים את ההומניטרי באו לעבור דרכו.
עזבנו ב-6:20 לערך, כשהתורים במכלאות בלבד. לרגע נראה שהתנועה לפני הכיכר דלילה מהרגיל, אך מהר מאוד התבדינו. עם זאת בשל הרמדאן לא נראו מוכרי הקפה, המזון והרוכלים האחרים הממלאים את המקום בדרך כלל. רק אדם אחד שמוכר צנצנות דבש הציע את מרכולתו. כשהגענו לבידוק היו חייל ועימו חיילת מתלמדת. הוא הסביר לה משהו לגבי התעודות שלנו ואז אמר: "אתן מחסום ווטש, נכון?" אישרנו והוא נפרד מאיתנו בברכת יום טוב.