בית לחם (300)

צופות: 
נתניה גינסבורג וחנה בר"ג (מדווחת)
11/07/2014
|
בוקר

יום ששי שני של רמדאן

 

חיילי מג"ב שחסמו את הכביש המוביל למחסום ניסו למנוע מאתנו גישה. לא נכנסנו לוויכוח ולא ענינו על השאלה מי אנחנו, וחנינו. למרות האזהרות שאסור ומסוכן המשכנו רגלית בדרכנו. במחסום עברנו לצד הפלסטיני והתעלמנו מהקריאות "גברת גברת לאן את הולכת". אח"כ ניסו לעכב אותנו לאורך הדרך אך בסופו של דבר נאלצו להיכנע ועברנו.

מגרש החניה בצד הפלסטיני ריק מאנשים. נהגי המוניות מחוסרי עבודה מפטפטים איש עם רעהו ומתאכזבים שגם אנחנו לא מחפשות נסיעה. מעט מאד גברים באים וקצת יותר נשים, בעיקר מבוגרות. הקפדה חמורה על גילים – והאכזבה ניכרת על פני אלו שנדחו. מקפידים על מעברים נפרדים לגברים ונשים.

 

התנהגות אנשי חברת האבטחה האזרחית היא שערורייתית מכל בחינה. גסות רוח, חוסר התחשבות במנהגי הרמדאן (מעשנים בראש חוצות) ומבלים את הזמן בפלרטוט בוטה עם החיילות שבמקום. לרגע חשבנו כי נקלענו לבר מפוקפק אי שם בעיר נמל.  
חיילי מג"ב, המינהל האזרחי והמשטרה הצבאית נהגו על פי ההוראות ולרוב בדרך ארץ.

 

פתאום הרגשנו "זיק" עובר בקרב כל החיילים והבנו כי קצינים בכירים בדרך. ואכן, מפקד חטיבת עציון וקצין המת"ק באו. נפתחה שיחה וניתנה לנו הזדמנות, אם גם קצרה, להגיד דברינו. ניסינו להפריד בין העובדה שהתנאים הפיזיים במקום אכן השתפרו מאד אך "השיטה" והכיבוש לא השתנו.

 

כאשר עזבנו נתקלנו באירוע מדאיג. משקיפה של האו"ם צילמה בשטח הפתוח נשים עוזבות את המחסום. לא ברחבי המחסום ולא את החיילים – רק נשים עוברות. אחד החיילים החליט כי "אסור לצלם" ורצה לקחת לה את הטלפון. הבחורה סירבה לתת לו וניסתה להתקשר עם הממונים עליה. הוויכוח היה קולני ומפחיד. החייל שראה כי לא יצליח בזממו קרא לשוטר. הופיע השוטר מיכאל, אותו אנו מכירות גם משנים עברו. הוא התפרץ על הבחורה בצעקות, במילים הבודדות שהוא יודע באנגלית. "I POLICE"ו-AREST"". הוא דרש ממנה את הדרכון והיא הושיטה לו תעודת זהות כחולה. עכשיו התפרצה הכוחנות והגזענות. הוא דרש ממנה לבוא בעקבותיו TO POLICE למעצר. עם תעודת הזהות שלה בידיו הוא שעט קדימה לעבר "תחנת המשטרה". נתניה רצה בעקבותיהם וניסתה לעזור למשקיפת או"ם נוספת לגייס עזרה וראתה איך "גיבור ישראל" מיכאל השוטר מנסה למשוך את הבחורה בכוח ל"תחנת המשטרה". טלפנו למפקד מנהלת המעברים של עוטף ירושלים והוא טיפל בעניין מיידית. תעודת הזהות הוחזרה והאירוע הסתיים. ואנחנו שאלנו את עצמנו מה היה קורה לולא הנוכחות שלנו במקום?

אווירת נכאים במקום שבשנים עברו היו בו אלפי אנשים חוגגים.