פרעתא
בשבוע שעבר ביטלנו את השיעור בשל המצב הבלתי ברור ושביתת המסחר.
היום נסענו בשמחה וגילינו שבשום מקום לא מורגש ״המצב״. אין שום תנועה חריגה של צבא בדרך. נהפוך הוא. אין צבא בכלל. בדרך לפרעתא ראינו רכב צבאי בכניסה לעזון, דבר די רגיל, והוא ניצב במקום גם אחרי שלוש שעות, כששבנו. באופן לא רגיל ראינו שני חיילים מטפסים רגלית בשביל שלפני הכניסה הראשית לעזון. וראינו עוד רכב צבאי קצת מוזר בא מולנו כשנסענו לכפר. זה הכל.
נשות הכפר אמרו לנו שאצלם הצבא כלל לא ביקר, לא היו חיפושים, איש לא נעצר. תחושת השייכות היחידה שהייתה להן לאירועים התבטאה בכך שהיו חיילים שעמדו באזור חוות גלעד וצפו עליהם. לזכותן ייאמר שהן לא הביעו תחושת עלבון מכך שבהם לא חושדים בהשתייכות לפעולות טרור. הן קיבלו את זה יפה...
זה השיעור האחרון לפני חופשת הרמדאן. הסברנו שלא נבוא כי לא נוכל להימנע משתייה כמוהן ולא נעים לנו לשתות בשעה שהן צמות. הן מאד העריכו את המחווה.
ביקשנו שיספרו לנו בעברית על הצום. מכיוון שבכפר כולם דתיים וצמים למדנו לא מעט: בניגוד למה שכתוב בעיתונים על הכנות לרמדאן וחגיגות הרמדאן, הוסבר לנו כי הרמדאן אינו חג או חאפלה. הצום הוא בין השאר אקט הזדהות עם העניים. על כן הארוחות בתום הצום אינן ארוחות מפוארות. מסיימים את הצום באכילת תמר או שניים ושתיית מים
ואחר כך ארוחה רגילה. ביום מתפללים חמש תפילות כרגיל ובלילה יש תפילות מיוחדות כל הלילה. מי שבאמת דתי יעבוד רק חלקית. רק עיד אל פיטר, בתום הרמדאן, הוא חג ממש שבו אוכלים סעודות פאר. הנה למדנו.
ולמדנו עוד משהו. שאלנו מאיזה גיל חייבים בצום. ובכן, אצל הבנות החובה היא מגיל הווסת הראשונה. אצל הבנים זה מרגע היותם גברים. ומתי ילד נעשה גבר? אה, זה יפה, ברגע שהוא חולם על נשים (כך מילותיהן). ואיך יודעים שהוא חולם על נשים? יש לו קרי לילה. אמא שלו בודקת את תחתוניו או הסדינים או מה שזה לא יהיה ויודעת.
מעניין. מצד אחד הן כל כך פוריטניות ומצחקקות כשאמרתי את המילה חזייה או ישבן. ומצד שני יש בהן פתיחות לגבי נושאים אינטימיים.
סיפרנו להן על יום כיפור והן מאד התרשמו מצום של 25 שעות ומהאווירה בארץ ביום הזה.כמה הרבה יש לנו ללמוד אלה על אלה.
אחר כך גם תירגלנו עברית אבל זה כבר היה פחות מרתק. יודית לא הספיקה להעביר שיעור מלא, היא רק בדקה ״שיעורי בית״. דברים נפלאים.
נשוב ונתראה בשיא החום, כשרוחות המלחמה יירגעו, אינשאללה.