מת"ק עציון

15:00-16:15

מלא מפה לפה, לא רק אולם ההמתנה , גם בחוץ נאלצו לחכות אנישם רבים. לפחות להםהיה קצת אוויר לנשום, בפנים היה חם ומחניק. בנוסף, אלו שחיכו לכרטיס מגנטי והמתינו כבר מהבוקר נאלצו לסבול את הרעש המעצבן של מערכת הכריזה, שהושמעה שוב ושוב והסבירה את ההליך בן חמשת השלבים של קבלת הכרטיס.

הקצב היה איטי להחריד. כשהגענו זומן פנימה מספר 72 – בניגוד לשבוע שעבר (שגם היה גרוע) כאשר באותה שעה הם כבר הגיעו למספר 125. זה אישר את הטענות ששמענו מכולם על השירות הגרוע בבוקר. טילפנו וחייל אמר שהוא יבדוק. ואכן, זמן קצר אחר כך הקצב התגבר. אבל היו אנשים עם מספרים עד 200 והיה ברור שהם לא יצליחו להיכנס לפני שעת הסגירה. כשעזבנו (לצערנו נאלצנו לעזוב בשעה 16:15)  המספר האחרון שנקרא היה 109. אבל זה כנראה לא משקף את הכמות האמיתית האנשים שהוכנסו, מפני שהיו כאלו שוויתרו והלכו כי לא יכלו לסבול את התנאים באולם ההמתנה.

האם עלינו לחזור ולומר שכמה אנשים באו כבר פעם שנייה או שלישית להשיג כרטיס מגנטי ולשווא?

כמה אנשים הגיעו עבור היתרי מעבר ושהייה מיוחדים והם הוכנסו פנימה – אבל רק אחרי שהם צעקו כדי למשוך את תשומת לבו של החייל שישב בעמדה, רחוק מהקהל, מבלי לשמוע או לראות מה קורה.  

איש אחד שטען שהוא חשוב VIP  ניסה להיכנס בעזרת אישה, שהצליחה להתקרב לחייל ולהראות לו את הכרטיס שלו, אבל ללא הצלחה. בעזרתנו הוא דיבר בטלפון עם מישהו במשרד המת"ק שכנראה כן עזר לו, כי מאוחר יותר ראינו אותו מתקרב לעמדה ומקיש את מספר תעודת הזהות שלו (כנראה) ואז, הוא והאנשים שהיו איתו הוכנסו מייד. שמנו לב עוד קודם שיש אנשים שזוכים לעדיפות על פי מספר תעודת הזהות שלהם. בכל מקרה מאוחר יותר הם יצאו וישבו באולם ההמתנה ואחר כך נעלמו.

כשטלפנו בשעה 15:00 הצענו שקצין ירד למטה לראות בעצמו את התנאים הגרועים – אבל לא היתה תגובה.