מת"ק עציון
אחרי הדוח מחודש מאי נפגשתי עם רמת"ק (ראש מת"ק
) עציון וניסיתי להסביר את הבעייתיות של מה שראיתי.
אנשים משכימים קום, מגיעים למת"ק, קובעים תור לתור האמיתי וממתינים לפתיחת המת"ק. כמובן שכבר בשלב הזה נוצרת בעיה כי יש מי שמחליט לקפוץ לראש התור ולדחוף את החלשים אחורה.
אני רוצה לספר את הסיפור של עיישה, שהגיעה עם קרובות משפחה כדי לקבל מגנטי. המספר שעלה בגורלה היה 67 – מספר 66 היה של קרובת המשפחה שלה. מעשה כשפים.
הגענו למת"ק ב15:10. היו המון אנשים וכפי שסכמתי עם הרמת"ק שלחתי לו הודעה וביקשתי שיברר מה קורה: יש כאן עשרות אנשים שמחכים.
היה ברור שאין שום סיכוי בעולם שבשעתיים שנותרו יתקבלו למעלה מ50 אנשים.
בשעה 15:27 יצא מספר 28. ב15:29 נכנס מספר 56 והמספר האחרון היה בערך 180.
ב15:30 הגיעה משפחת אל עטרש ונכנסה מייד ויצאה עם הכרטיסים בערך ב16:00.
ב15:46 הגברת עיישה נעמדה על יד הקרוסלה. היא הייתה המספר הבא שאמור להיכנס.
ב16:10 קרובת המשפחה שלה זו עם מספר 66 חזרה עם הכרטיס המגנטי. ועיישה עמדה על יד הקרוסלה – היא הייתה הבאה בתור.
ב16:04 משפחת מקרקן על 6 אנשיה ונשותיה הגיעו. הם לקחו מספרים 190 עד 196 אחד מהם דיבר בטלפון והופ איזה פלא אחד לאחת הם נקראים פנימה בשמותיהם. ועיישה עומדת ליד הקרוסלה לא יודעת אם לבכות או לצחוק...
ב16:47 עיישה עוד הייתה ליד הקרוסלה.
ב16:59 ירדה אדוה עם עוד חיילים ואמרה לי שאסור לי להיות בחדר... אמרתי לה שהיא טועה התיישבתי והיא הסתודדה עם החיילים.
ב17:00 הסתיימה התכתובת והעדכונים שלי עם הרמת"ק בהודעתו:" הגעת לשלב שאת כבר מפריעה".
עיישה חזרה לשבת וחיכתה למוצא פי המפקדת.
המפקדת אדוה דיברה כמובן עם מי שישב בשורה הראשונה והיה הכי צעקן ולא שמה לב ולא ידעה שעיישה היא הבאה בתור – עד שהסבתי את תשומת ליבה לעובדה.
17:20 בערב פלסטיני התגנב מתחת לגדרות היציאה. אדוה תפסה אותו ולקחה ממנו את תעודת הזהות.אנחנו מנסות לבדוק את חוקיות העניין – הצלחתי להשיג את דני שאמר שבטח אדוה קראה למשטרה ....
בינתיים הכניסו בערך 4 אנשים מבין האנשים שחיכו – כן ובשעה 17:30 עיישה יצאה עם הכרטיס המגנטי.
בין קרובת המשפחה שלה ובינה הפרידה שעה ארוכה או יותר בה קיבלו כל מיני אנשים את הכרטיס המגנטי ולעולם לא אדע באמת מי ולמה.
המשטרה הגיעה מהר השוטר דיבר ערבית ולפי המעט ששעמעתי הפלסטיני הסביר שכבר משעה ארבע בבוקר הוא מנסה לקבל את הכרטיס המגנטי ורק מתוך ייאוש הוא ניסה להיכנס לחלונות מאחור. הוא הביעה חרטה ולשמחת כל הנוכחים הוא קיבל את תעודת הזהות שלו והלך – אולי בשבוע הבא הוא יצליח לקבל את המגנטי.
בין השעה ארבע לשעה שש יצאו 22 אנשים עם כרטיסים מגנטיים. לכולם היה מספר נמוך מ90.
בארבע הייתה הודעה שכל מי שמספרו מעל 120 לא יתקבל.
עשרות אנשים שצריכים את הכרטיסים המגנטיים מגיעים שבוע אחר שבוע בניסיון לקבל את הכרטיס הזה על מנת שיוכלו להמשיך בשגרת חייהם.
נגע ללבי במיוחד איש צעיר בשנות ה-30 המוקדמות שיצא מאוכזב על סף דמעות: אני מבית לחם, ביום שני באתי אמרו לי לבוא ביום רביעי. היום באתי אמרו לי לבוא ביום שני – את יכולה לעזור לי?"
אני לא יודעת מה כאב לי יותר הסולידריות או חוסר האונים שלי מול המציאות הזו.