קלנדיה

הגענו לקלנדיה בשעה 15:45.  כרגיל השטח היה מלוכלך ביותר ומעט מאד אנשים היו במחסום.  שני מעברים לירושלים היו פעילים וגם מעבר המת"ק, שם לא המתין אף לקוח.  אחרי סיבוב בתוך המחסום יצאנו למגרש החנייה לשוחח עם הרוכלים ואחד מהם הפנה את תשומת ליבנו לשתי נשים מבוגרות שישבו על האדמה ליד קיר המחסום.  הרוכל סיפר שהן הגיעו למחסום ביום א', לאחר שאחת מהן השתחררה מבית החולים (מחלת לב), בניסיון לחזור הביתה לרצועת עזה.  אבל לא הנפיקו להן אישור והשתיים נאלצו לבלות את הלילה במסגד הקרוב במחנה קלנדיה.  הן חזרו למחסום ביום ב' בבוקר וחיכו לאישורים שלהן שאמנם הגיעו והמשיכו לחכות עד ששתי נשים אחרות יקבלו אישורים לנסוע לעזה וימלאו את המונית שחיכתה להוביל אותן.  טלפנו לחמ"ל שחיברה אותנו עם נציגת המת"ק שהבטיחה לזרז את הטיפול.  איך שסגרנו את הטלפון כבר השתיים היו בחוץ עם אישורים ביד (כך שהתערבותנו ממש לא הייתה דרושה).  נהג המונית אמר שהוא ייקח את כל החבילות הרבות של 4 הנשים  (והן היו רבות מאד ומילאו את האוטו עד אפס מקום כמעט), אבל הדריך את הנשים שתתצטרכנה לעבור את המחסום ברגל.  ראינו שאחד המעברים הפעילים היה ריק מאדם וכיוונו את הנשים לשם ועוד נכנסנו פנימה לבקש את החיילים שיטפלו בהן בזריזות האפשרית והם הסכימו.  חיש מהר הנשים עברו את המחסום.  ואז יצאנו וראינו שדווקא הנהג שלהן עם כל חפציהן הוחזר אחורה וסורב כניסה לירושלים.  הנהג אמר שינסה את מזלו בחיזמה ונסע לדרכו ואנחנו אמרנו שנודיע לנשים שהמתינו לו בכיכר הדרומית על התקלה ונרגיע אותן אם הם יתחילו לדאוג.  (מספרי טלפון שכחנו לקחת, כי הכל הלך כ"כ מהר.)  נכנסתי למכלאה בכניסה למחסום וכשהגעתי לקרוסלה, הש"ג בבודקה נעל אותה בפני.  כששאלתי מה קרה הוא אמר שבלבלתי את המוח, ששוטטתי במחסום והחליטו (מי?) לשלול ממני זכות כניסה לישראל. ולא רק לי, גם נתניה ניסתה את מזלה וסורבה כניסה.  היינו המומות– בכל 12 שנותינו במחסום לא קרה לנו כדבר הזה.  לא שהרגשנו שאנו מאויימים או שבטחוננו בסכנה!  אנחנו די סומכים על הפלשתינים! אבל איך יכלו דרי האקוואריום הממוגנים מכף רגל ועד ראש, המסתובבים בזוגות ליתר הביטחון, "להפקיר" אזרחים ישראליים בצורה כזאת ולשלול מהן זכויות האזרח?

הפתרון היה קל למדי – עברתי למחסום המערבי של נוסעי האוטובוסים, עליתי על אוטובוס ונסעתי 50 מ' (ועוד בחינם) לתוך ירושלים ויצאתי "במדינתי".  פגשתי את הנשים והסברתי להן מה קרה, אבל הן כלל לא נראו מודאגות.  כעבור כמה דקות ידידנו הרוכל השיג את מספר הטלפון של הנהג ונתניה התקשרה אליו ושמעה שהוא כבר עבר בחיזמה ונמצא בדרך אלינו.  כעבור 10 דקות הוא אסף את הנשים ויצא אתם לדרך.  סוף טוב הכל טוב (חוץ מהכיבוש ורמיסת זכויות האזרח).