ג'וריש, קוסרא, מג'דל, זעתרה (צומת תפוח)

צופות: 
עמי ב. שרה ח. בלה ר. דבורקה א. (מדווחת) עם נדים
01/06/2014
|
בוקר
9.45 ג'וריש. באנו הפעם כדי להתחיל סו"ס בפעילות עם הנשים במועדון.
 
בסיורים קודמים באזור, הגיעו נעמי ב. נורית פ. ועוד מחברותינו אל הכפר הקטן ומצאו קבוצת נשים מיוחדת, שונה מכל מי שהיכרנו עד כה. התברר שהפלסטיניות כאן הן יזמיות פעילות ומלאות מרץ, שהקימו פרוייקטים של יצירה ומכירת עבודות יד בבזרים ובשווקים מחוץ לכפר, וכן מפעל הזנה (לא חינמי) לתלמידים בבתי הספר ביישוב.
אחרי דחיות שלנו ועוד כמה פגישות וסיכומים עם הרכזת א. ועוזרותיה, ולאחר שהתגבש צוות מחברותינו המעוניינות בפעילות בכפר, הוחלט להתחיל בהוראת אנגלית ובשיעורי יוגה.
 
כפי שדיווחנו לפני שבועיים, הכניסה לג'וריש שעל הגבעה נחסמה על ידי הצבא בסלעי ענק. הפעם עלינו בדרך צדדית שסימנו התושבים כדי לחסוך עיקוף ארוך מסביב לקוסרא.
בדרך אי אפשר היה לא להתרשם מכרמי הזיתים המטופחים, שהם באותה עת גם שדות חיטה; בשטחים שבין שורות העצים זרעו חיטה, כעת היא כבר זהובה ויפה, ניצול יעיל של השטח. הכפר כולו נראה מטופח ומטופל בחיצוניותו. לאורך הכבישים הפנימיים על גדרות הבתים הותקנו לאחרונה מיכלים אחידים ממתכת אפורה (דומים לתיבות דואר) שמטרתם להגן על שעוני מיםinfo-icon. על פי ההסברים שקיבלנו, עד היום משתמשים התושבים רק במים מהבורות הפרטיים ומבארות, ובתוך חודשיים מתוכננת להתחיל לפעול מערכת מים זורמים בצינורות. לשם כך התקינו בעוד מועד את השעונים.
 
היגענו למבנה היפה של מרכז הנשים. יש בו משרד מרווח המשמש גם מקום למפגשים רבי משתתפות,  חדרים מבריקים בנקיונם, מטבח ומתקנים להכנת המזון למכירה, חדר ללימוד מחשבים, ובקומה התחתונה חדרי גן לילדים בגיל הרך. המרכז נבנה בתמיכה של הסעודים והאו"ם.
 
לקראת 10.15 הגיעו למקום כ-20 נשים, רובן צעירות, ועוד כמה תיכוניסטיות ערניות ומתעניינות במיוחד. התחלנו בשיחת הכרות קצרה עם כל הקבוצה, כדי לספר גם להן על מחסוםווטש ועל הסיבות שבגללן חשוב לנו להיפגש איתן. התגובה הייתה של שמחה והבנה, והייתה תחושה שהן מקבלות את ההזדהות שלנו איתן.
 
בעזרת א. חילקנו את הקבוצה לשניים; הנשים שהצהירו שרמת האנגלית שלהן יותר טובה, החלו באימון יוגה עם שרה, והקבוצה השניה בשיעור אנגלית עם בלה ונעמי. בהמשך התחלפו הקבוצות, וכולן יכלו להתנסות בשני הנושאים.
בלה החלה ללמד בעזרת תמונות משפחה שהביאה איתה, ושיחה ראשונית. התלמידות הצליחו להציג את עצמן ואת משפחתן. ההתלהבות הייתה גדולה. הסתבר שבין הנשים יש כמה שרמת הידיעות שלהן אכן טובה, וגם האחרות בעלות ידע מסויים בשפה.  כמעט כולן היו אקטיביות מאוד, תרגמו כשחברותיהן התקשו, והיו מעוניינות בכל מה שקורה. הוסכם שבמפגש הבא נעמי ובלה יחלקו את כל קבוצה לשניים על פי הרמות, וכך יוכלו לתת את תשומת הלב המתאימה לכל תלמידה.
במקביל שרה הפעילה ביוגה כל אחת מהקבוצות, בתורה. בזכות העובדה שחלק מהתלמידות מבינות אנגלית, היה קל למדי להפעיל אותן. הן הביעו במילים ובתגובות גופניות את ההנאה הרבה שלהן מהשיעור.
 
לקראת עזיבתנו את המקום, בתשובה לשאלה ששאל נדים על התרשמותן, הנשים ענו לו (בתרגום חופשי שלו): "היה משגע!"
 
הקשר עם א. הרכזת גם הוא תענוג. האשה נבונה וחביבה במיוחד, ופתוחה לכל רעיון שעשוי לקדם את הנשים ואת המשפחות. כשהיבענו התפעלות ממה שראינו בכפר, הסבירה שראש הכפר המכהן בתפקידו כשנה הוא אדם מצויין, אכפתי מאוד ופועל ברצינות לטובת התושבים. עם זאת הזכירה בהמשך, שישנן אצלם לא מעט משפחות שמצבן הכלכלי קשה.
 
10.40, במקביל, דבורקה עם נדים בסיור באזור.
 
קוסרא - נמסר לנו שבבוקר הוצבו חיילים בכניסה לכפר. עד שהיגענו,  כבר לא היו שם. עלינו לבלדיה במחשבה שנוכל לפגוש את ראש המועצה ולראות שוב את הארכיון עם הצילומים מאירועים אלימים בהם נפגעו תושבי המקום על ידי הצבא. הוא לא הגיע. בינתיים יכולנו לראות כמה מהצילומים על קירות המשרד, והמשכנו בדרכנו.
 
מג'דל - הכפר נמצא בצידו הצפוני של כביש 505 היורד לבקעה.
בניין המועצה היפה שנבנה לפני שנים מעטות, מרוחק מהכניסה לכפר. תושבים זקנים מתקשים להגיע לשם ברגל לסידור ענייניהם. כשניכנסנו מצאנו שם רק המזכיר. כל שתי הקומות המרווחות היו ריקות מאדם.
לשאלותינו, המזכיר ענה שהכפר לא סובל מהצקות של מתנחלים. בהתנחלות הקרובה 'מגדלים' חיים אנשים מבוגרים יותר שאינם מזיקים להם, וכך גם התנחלות 'מעלה אפרים'.  רק מתפרעי 'אש קודש' מתנכלים מידי פעם ליישוב קוסרא (וכזכור, חטפו שם באחת ההזדמנויות מכות נאמנות), אבל לא מגיעים עד מג'דל.
 
12.30 צומת זעתרה - כשעברנו שם בבוקר ראינו חיילים בשתי הטרמפיאדות המתנחליות, בדרך לכיוון ירושלים ובדרך לחווארה.
בדרכנו חזרה המקום ריק מחיילים.