דיר אל-עוסון, עתיל, שוויכה: הכבדה שיטתית על החקלאים הפלסטינים

מחסומים חקלאיים שאיננו נוהגות לפקוד וגילינו "בית שהוא מובלעת"  עוד יותר הזוי

בעקבות פנייה של מתנדבי EAPPIנסענו לבדוק אם ניתן להגיע לכמה מן המחסומים החקלאיים שמצפון לטול כרם . בעזרת מפות מדויקות וצילומי גוגל  earthשהכינה נינה, ובעזרת כמה מתושבי זמר, (כפר מקסים, שהוא בעצם תוצר ישראלי של איחוד ארבעה כפרים על כביש 574), הגענו קרוב למחסום עתיל. החנינו את הרכב בצל כמה מבנים חקלאיים, הגיעו כמה עובדים ואחד מהם ליווה אותנו למחסום.  שם, בין שדה תפוחי אדמה וחממות פגשנו את ג., הבעלים של השטח. יש לו טענות קשות: אמנם מחסום זה (609) נפתח כל יוםשלש פעמים, אך רק ב-7:15. העבודה בשעות הצהרים בחממות בלתי נסבלת. הגדר חוצה את אדמתו ואת החממות שיש לו משני עבריה. כחקלאי ותיק היה רגיל לעבוד בחממות כבר ב-5:30 בבוקר, (אלו גם היו שעות הפתיחה של המחסום בעבר),לחזור ב-11:00 לביתו, להתקלח, לאכול לנוח ולחזור לעבוד ב-4, כשפחות חם. הוא אומר:" אם הצבא הקים את הגדר באמצע אדמותיו, ולא לאורך הקו הירוק, עליו לאפשר לו להמשיך ולעבד אותן כמו קודם". הוא ביקש כבר כמה פעמים מהרמת"ק להקדים את שעת פתיחת המחסום, ללא הועיל. אינו מבין איך אין לצבא הגדול והעשיר עוד כמה חיילים וכסף לקצת דלק, כדי לאפשר פתיחת כמה מחסומים בשעות הבוקר המוקדמות, מה עוד שעומדים במחסום כל היום שני חיילים. עכשיו גם אנו רואות אותם, הם ניגשו למחסום כדי לגרש שלושה פועלים שהתיישבו לנוח בצל במכולה, אך הסכימו לבסוף שיישארו שם.

את המים הוא מקבל מבאר שמעבר לגדר, וכל פעם שהוא זקוק למים הוא מזעיק מישהו מהכפר שיפתח את השיבר. לפני כמה חודשים כתוצאה מהצתה, כנראה, פרצה בלילה דלקה ונשרפו כל הקרטונים שחיכו לאריזה במבנה חממה, האש גם התפשטה לחממה הקרובה. אנשי זמר הזעיקו כבאית וכיבו את הדלקה, אך החיילים לא נתנו לו לעבור את המחסוםבמשך שעות. בדרך למכונית עצרנו ליד ערמת פסולת בניין שאנשי זמר זורקים על הקרקע שלו, ואין למי לפנות.

קיבלנו הוראות כיצד להגיע למחסום הבא.

12:40 – דיר אלע'וסון (623) (הם מבטאים את שם המקום דיר אל-חסון) פוגשות מספר חקלאים, גם עגלה רתומה לחמור, המחכים לפתיחת המחסוםב-13:15 ל-45 ד'. בבוקר הוא נפתח ב-6:15 עד 7:00.  הכפר נמצא במרחק כ-2 ק"מ מהמחסום, מכאן הם מתפזרים ברגל בגבעות כרמי זיתים שגם זה דורש לעיתים הליכה למרחקים גדולים..

לטענתם, לאחרונה הפסיקו לתת אישורים, לפעמים מקבלים רק לכמה ימים, או לשבוע, זה אינו מספיק כי השטחים גדולים, ועליהם להגיע כל פעם לאזור אחר. יש אנשים שעובדים בחממות אבל אין להם אישור למחסום 609, ואם תופסים אותם בדרך המובילה אל החממות ליד מחסום 609, (האזור ממנו באנו) או בחזרה למחסום זה, בו הם מורשים לעבור, יכולים לעצור אותם. קורה גם שבמעבר במחסום החיילים רושמים אותם לפעמים ידנית ולפעמים במחשב, ואז, כשאין התאמה, שלחו לאחרונה 80 איש למת"ק להוציא אישורים חדשים רק בגלל שלא דייקו ברישום במעבר, גם זקן בן 80 שקשה לו ללכת, בטענה שנשאר לישון בשטח.

ואז סיפרו על משפחה פלסטינית שחיה בצד המערבי של הגדר, ליד מחסום צבאי, וכל פעם שהם צריכים לעבור לצד המזרחי כלומר למרכז החיים שלהם, בית ספר, קניות, עבודה, בית חולים, הם נאלצים לטלפן למת"ק לבקש שיבואו חיילים ויפתחו את המחסום. המת"ק אז אמור לצלצל לצה"ל ומישהו בצה"ל אמור לדאוג לשלוח מכונית סיור שתפתח להם את המחסום. סיפרו גם שגרות לידם שתי משפחות, ישראליות. את הדרך לשם מצאנו בעזרת איש נחמד ברכב מסחרי, שנסע איתנו עד לשם.

על ראש גבעה, בדרום זמר, ניצבים שני בתים גדולים, אחד בצבע חמרה, מאד מרשים, השני צנוע יותר, הימרנו עליו. עלינו למרפסת גג וקראנו שלום. הגיעה אישה נעימת מראה, הסברנו לה מי אנחנו ומה אנו מחפשות, בעברית מעולה היא אמרה שאינה בקיאה בנושא, אך אביה יוכל אולי לפגוש אותנו למרות שרק חזר מאשפוז בבית חולים.

הם קיבלו את פנינו בסלון הבית, למרות חולשתו הניכרת של האב. הוא סיפר בעברית משובחת (הוא עורך דין) שהמשפחה הפלסטינית שגרה במרחק קל מביתם היא משפחת אחיו. בעקבות מלחמת 48 הפריד הגבול בין ביתו לבית אחיו הנמצא כ-400 מ' מזרחה. הוא אינו רוצה להתייחס לגדר ההפרדה, יודע שיש כאלה שמתנגדים לה וגם כאלה שתומכים, גם בין הערבים. מבין גם את צרכיה הביטחונייםשל ישראל. אינו מבין את האבסורד של תוואי הגדר שהוקמה ממזרח לבית אחיו. אחיו כבר נפטר, בניו עברו לגור בשוויכה כי לא יכלו לסבול את הקשיים היומיומיים. רק בן אחד נשאר והוא ובניו העובדים בגדה נאלצים להזעיק את הצבא מספר פעמים ביום בצאתם ובבואם, לעבודה, לקניות, לביקורי משפחה וחברים.

את המחסום ואת בית האחיין לא ראינו, אך הוא הבטיח שיארגן לנו פגישה עם המשפחה, המנותקת לגמרי מכפרה ומהגדה, וכמובן שאסור להם להסתובב בזמר.

הערה: אם מסתכלים במפה של האזור קשה מאד להבין מדוע גדר ההפרדה לא הוקמה על הקו הירוק, אין שם התנחלויות שרוצים לאפשר להם להתפתח. הסיבה ההגיונית היחידה לדעתי הוא הרצון לספח/לגזול עוד קרקעות.