אימתין

יום גשום במיוחד ורק חלק מהתלמידות הגיעו לכיתות. התברר שבשבועיים הקרובים יתקיימו בחינות גמר בבית הספר, והשיעורים שלנו לא יתקיימו, ובסוף החודש בתי הספר ברשות הפלסטינית יוצאים לחופשת הקיץ.

בימים הקרובים נבדוק אם הבנות מעוניינות להמשיך ללמוד בחופשה, ביוני, ובכל אופן ניערך לקיים מסיבת סיום עם כולן לאחר הבחינות.

לסיום ניפגש גם עם הרכזות והפעילות שארגנו את מסגרת הלימודים, וסייעו בכיתות.

ריקי:

לשיעור הגיעו כ-10 בנות. הבאתי טקסט קצרצר וכל אחת קראה את כולו, אחר כך השתעשענו בהשלמת משפטים ופתרנו יחד תשבץ שהכיל את המילים החדשות. מאחר והטקסט עסק במדידה וקניה של שמלה הבנות נהנו וצחקו עד דמעות כשניסינו להסב את הטקסט  ללשון  זכר.                                                                                                                                                             בהמשך  דיברנו קצת על יום הים הצפוי והסתבר שהבנות  (בנות 12-13) לא יקחו בו חלק. הן לא נמקו למרות ששאלתי אך נראה שהטעמים הם דתיים-מסורתיים. גם נ. ציינה בפני שלא תשתתף. דיברנו על כך שיתכן וזהו לנו השיעור האחרון, והעליתי בפניהן את האפשרות להמשיך במהלך יוני. כפי שכבר הזכרתי במייל קודם, כולן רצו בהמשך השיעורים אך יש לבדוק עם האחראיות.

בשבוע הבא ובשבוע לאחר מכן יש לתלמידות שלנו בחינות סוף שנה כך שהלימודים לא יתקיימו. שוחחנו עם נ. כדי לבדוק אם הבנות רוצות ללמוד במהלך יוני למרות שהן כבר בחופשה, והיא אמרה שתברר זאת.

בינתיים שאלנו את הבנות ורובן ישמחו ללימודים במהלך יוני, אלא שנכונות ספונטנית לחוד ומחויבות לחוד ולכן צריך עוד לברר. שוחחנו בינינו והחלטנו, שאחרי הבחינות שלהן (אולי ב-10 ביוני) ניפגש עם התלמידות  ונחוג את סיום השנה.

גבריאלה:

מעט ילדות הגיעו לשיעור כנראה בשל מזג האויר הסוער. בכיתה ילדות בגיל 11 ו – 12. בשיעור ניסינו לספר סיפור מבוסס על צילום של שתי נשים צעירות. התלמידות נותנות להם שמות, קובעות את גילן את מקצוען ואיפה הן גרות. התמקדנו במקום המגורים שלהן והתלמידות נעזרו באטלס מאויר שהבאתי ועיקר השיעור שהתמקד באטלס עסק ביבשות, ארצות, ערים ועוד.

אחרי שעזבתי הבנתי שזה היה השיעור האחרון לשנה זו, לפיכך מאד הייתי רוצה לארגן מפגש פרידה, נראה שה 10 ביוני מתאים לכולם.

לילקה:

לשיעור האחרון אמנם הגיעו רק כמה בנות ואח קטן של  אחת מהן, אבל היו אלה הבנות הבוגרות והמעניינות שב"כיתה שלי". השיעור עבר ממש בנעימים. שוחחנו על נושאים שונים, באנגלית ובערבית. שיחקנו במשחקי מילים , שרנו , קראנו טקסט לא קשה באנגלית והן תרגמוהו לערבית ומערבית חזרה לאנגלית.

נוכחתי שוב לדעת, שהן מתקשות ביותר לומר משפטים באנגלית, אפילו הפשוטים ביותר. לעומת זאת הן מפליאות לכתוב באנגלית , בכתב יד יפה וללא שגיאות כתיב. מעניין!

בדרך חזרה, כשנפל האסימון והתברר שזה היה כנראה השיעור האחרון, מאוד צר היה לנו שלא נפרדנו מהן כראוי. כדאי לחשוב על פרידה נאה לשנה זו. 

אדם:                                                                                                                                            כשהגעתי לאימתין ב-15.30, גיליתי שרולא בירושלים עם התלמידות שלי. פ. התנצלה על שלא יידעו אותי. נשארתי לשוחח עם התלמידות הצעירות. הן כל כך קורנות שרק צריך לשאוב מהן את האור. ב-15.45 הופיעו עוד שתי תלמידות  מהקבוצה שלי מלוות בתלמידה חדשה שלא ידעה מילה באנגלית. היות וזו הייתה עד עכשיו כיתה סדירה עם תוכנית מובנית, לא הייתי מוכן לנוכחותה של נערה ללא כל יידע באנגלית. ב16.00 הופיעו עוד שתיים. הפעם אלתרנו. סיפרתי להן סיפורים ועבדנו על טקסט חדש. היה נחמד מאוד. כמובן, זה לא היה שיעור כמו שאנחנו רגילים. אבל היה כיף. מאוד הייתי רוצה לסיים את השנה באיזשהו אירוע מסכם.

מיקי:                                                                                                                     

בתחילת השיעור הייתה רק ילדה אחת ולאט לאט התאספה קבוצה קטנה של בנות. ביקשתי מהם לספר מה הן אוכלות בבוקר ורשמנו את מילות המפתח. עבדנו גם עם תמונות מהספר שהומלץ לנו על ידי מרסי, והבנות כתבו על הלוח את המאכלים שזיהו בתמונות. המשכנו בתרגיל של זיהוי מילה יוצאת דופן מבין 4 מילים.

בסיום השיעור אם הבית, מ. ביקשה לדבר איתי.

היא סיפרה לי על בנה בן החמש, בעל צרכים מיוחדים ושאלה אם אוכל לעזור לה בהפנייתו לטיפול/איבחון בישראל. היא ביקשה להביא לי את המסמכים שלו כדי שאעבירם לאנשי מקצוע.

אני מקוה להתראות איתה בשבועות הקרובים. אשמח לרעיונותיכן בדרכים שניתן לעזור לה.