בית לחם (300), מת"ק עציון

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
סילביה פ., גוני צ., רונית ד. (מדווחת)
18/05/2014
|
בוקר

מחסום בית לחם

6:30 – בחוץ הרבה אנשים כרגיל. אזור המחסום ממשיך לעבור מתיחת פנים. צבעו את שולי המדרכות באדום לבן (שחור לבן בחניה), הגינות מסודרות ואזור החניה די נקי. על הגדרות המקיפות את אזור המחסום והכביש ליד תחנת האוטובוס מתחו גדרות חיצוניות דקורטיביות מבמבוק. מאוחר יותר כשיצאנו ראינו שמנקים גם את הכביש המוליך אל המחסום. עובדי עיריה מטאטאים ומכונת טיטוא עוברת ומנקה.

מיודענו מספר שאחרי כמה ימים "טובים" במחסום, ביום חמישי והיום היה פחות טוב. "החיילים מתמזמזים עלינו," בלשונו. כוונתו לכך שלא מווסתים נכון את תנועת העוברים. פותחים, סוגרים, מכניסים יותר מדי בבת אחת ואח"כ מעט מדי ולאט מדי וכו'. התוצאה היא תסכול גדול של הממתינים.

בפנים 5 אשנבי בידוק פתוחים והאולם מלא וגדוש. איש מכוחות הביטחון לא נראה (מלבד החיילים שבתוך אשנבי הבידוק כמובן). אך לאחר רגע מגיע קצין ופותח את השער שבין אשנבי הבידוק. ברגעים הראשונים יש קצת דחיפות וצעקות של אנשים שנטשו את התורים לאשנבי הבידוק ועברו לתור לכניסה המהירה דרך השער. הקצין, בעזרת חלק מהקהל שמלמד אותו לומר "שוויה שוויה" (לאט לאט), מנסה להרגיע את הרוחות ומכניס את האנשים בזריזות. ברמקולים שמענו את הקריאה מהצד הפלסטיני של המחסום לחדש את ההזרמה (כלומר להעביר אנשים). אחרי כ-10 דקות ירד הלחץ. ראינו ילד עם שקיות מלאות שלא הורשה לעבור. הקצין ליווה אותו בחזרה לצד הפלסטיני ואח"כ שב ופתח את השער. ב-6:45 לערך הכל נרגע והשער נסגר.

מהצד הפלסטיני מגיעה א', האקומנית מצרפת. היא מדווחת שבחצי השעה הראשונה היה בסדר ועברו כ-1000 איש. אח"כ החל להיווצר לחץ והחלו לסגור מדי פעם את הקרוסלות ולעצור את המעבר, מה שמגביר עוד יותר את המתח. היא תיארה את התורים בצד השני: הגדרות המפרידות בין תור אחד למשנהו אינן גבוהות וכאשר התורים מתארכים אנשים מדלגים מעליהן וכך עוברים מתור לתור וזה מעורר מתח וכעסים. עבודות הבנייה עדיין לא הסתיימו ולא נפתח מעבר לנשים. בד"כ הגברים נותנים להן להשתלב בתור, אך המצב בו עליהן להידחק בין הגברים בוודאי אינו נעים להן. א' מספרת עוד שבצד הפלסטיני צבעו בלבן חלק מהחומה בדרך המובילה אל מחסום כלי הרכב ומחקו חלק מהגרפיטי שהיו עליה.

כעת החלו לעבור גם קבוצות או משפחות, שנראה שאינם הולכים לעבודה. מגיעה קבוצה של עובדי בית חולים,  רובה נשים צעירות, שיוצאים לטיול בדרום. האולם נמלא קולות שמחה וחיוכים. אך אז מתעוררת בעיה: אחת הצעירות שכחה את האישור שלה. אשה מבוגרת יותר מהקבוצה, שנראה שהיא האחראית, פונה למאבטחים בבקשת עזרה ואלה נחלצים לסייע. לבקשתם בודקת החיילת במחשב אך אין אישור על שמה של הבחורה. אחד המאבטחים, הדובר ערביתinfo-icon, מאפשר לה לעבור ולהמתין עם האחראית בזמן שהוא משוחח בקשר ובטלפון (כנראה עם המת"ק). מדי פעם מתאספים ניגשים אליהם כמה מחברי הקבוצה שעברו לברר מה קרה. המאבטחים מבקשים מהם בנימוס להמתין בחוץ. לאחר מספר דקות הבעיה נפתרה והבחורה הורשתה להמשיך בדרכה עם הקבוצה.

7:00 – בינתיים עבר עוד גל נוסף של עובדים וכעת שוב רגוע. כמה דקות מאוחר יותר כבר לא היו כמעט אנשים. גם עכשיו פנו המאבטחים בנימוס לאנשים שהתעכבו בפנים (בד"כ ממתינים לחבריהם שטרם עברו) וביקשו מהם להמתין בחוץ, ואלה כמובן נענו. האומנם שיחתנו עם אחד המאבטחים (שלא ראינו אותו היום) עזרה? מה שוודאי הוא שהאווירה הרגועה נשמרה.

7:30 – כעת כבר רק 2 אשנבי בידוק נותרו פתוחים וזה מספיק, כי מעטים העוברים. ביניהם גם י' מהאקומנים. עזבנו והמשכנו לכיוון המת"ק.

 

מת"קinfo-icon עציון

כאשר הגענו מעט אחרי 8, מגרש החניה כבר היה מלא. הדלת פתוחה, אך האנשים עומדים בחוץ ולא נכנסים. החיילים הורו להם להמתין מעבר למחסומי הבטון. רק מי שבא לקבל אישור כניסה לישראל יכול להיכנס. רוב האנשים המתינו להנפקת כרטיס מגנטיinfo-icon. נכנסנו עם אחד האנשים שהיה צריך להגיש בקשה להסרת מניעה. בפנים היו חייל וקצינה, שטיפלה במכונה. כשסיימה אמרה שעל פי החוקים אסור לנו להיות באולם ההמתנה. ציינו שאנו תמיד נמצאות שם ושאלנו אם זה מפריע. היא חזרה על כך שעל פי הכללים זה אסור. נשארנו.

אחרי שהקצינה והחייל הלכו נכנסו האנשים שהמתינו בחוץ וניגשו להוציא מספר מהמכונה. היה קצת בלגן אבל היתה להם רשימה שהכינו קודם ועל פיה לקחו מספרים. כעת יהיה עליהם להמתין עד 12. רק אז יתחילו לטפל בממתינים להנפקת כרטיסים בימי א'.

בינתיים מילאנו טופסי בקשה להסרת מניעה למספר אנשים. אחד מהם, איש מבוגר שרוצה להתפלל באלאקצה. האחר, בחור צעיר דובר אנגלית, אח במקצועו. את ההתמחות עשה בחו"ל כי לא נתנו לו אישור כניסה שיאפשר לו לעשות התמחות בבי"ח אלמקאסד במזרח ירושלים. מאז חזר לארץ עליו לסייע בפרנסת המשפחה, הוריו ואחיו הקטנים. הוא מצא מעסיק שמוכן להעסיק אותו בבנייה בהתנחלויות ומקווה שיצליח לקבל אישור ולעבוד ואולי בעתיד גם יקבל אישור למזרח ירושלים ויוכל לעבוד במקצועו. כתבנו את הבקשה עבורו והוא נכנס ומסר אותה. נעשה הצעד הראשון בדרך למציאת פרנסה ואולי בהמשך גם הגשמה מקצועית ואישית...

כבר היינו מחוץ לאולם ההמתנה של המת"ק כאשר פנה אלינו אדם עם הזמנה להתייצב אצל השב"כ ב"הר מנוח". הוא סיפר שבאו חיילים בלילה לחפש את בן אחיו ומאחר שלא היה בבית לקחו ממנו את אישור העבודה ואמרו שיחזירו לו אותו אם יביא את בן אחיו לאותה התייצבות אצל השב"כ. בן אחיו היה איתו אבל לא ראינו כי הוא ישב במכונית. האיש חשב שעליו להתייצב במת"ק עציון – לשם באים כל מוזמני השב"כ גם מאזור חברון. אבל אמרנו לו ש"הר מנוח" הוא במת"ק הגדול בחברון. את זה החיילים כתבו בעברית ולא הסבירו. אז מוחרם הרשיון שלו, חוץ מזה שצריך להסגיר את בן אחיו, צריך להתרוצץ פה ושם לחפש את מקום הפגישה... והרשיון – לא ברור שיוחזר. הרישיון הוא בטח הלחם של משפחה עניפה, ולכן בן האח מוכן להיעצר כדי שהדוד יוכל להאכיל את המשפחה.

בדרכנו חזרה לאסוף את אחת מהמכוניות ממגרש החניה של המחסום, ראינו שכל הדרך המובילה למחסום נקייה ומצוחצחת כפי שלא נראתה מזה זמן רב.