פרעתא

שיעורי קרושה ועברית בפרעתא 

אכזבתנו הייתה רבה כשלשיעור העברית התייצבו תחילה רק חמש תלמידות. מאוחר יותר הצטרפו עוד שתיים. התרגלנו לכך שמגיעות יותר מעשר נשים לכל שיעור, לפעמים אפילו חמש-עשרה, והשיעורים הרבה יותר תוססים ומלאי חיים כשיש הרבה משתתפות. אבל, ההצגה חייבת להימשך. והשיעור היה הפעם באמת הצגה. למדנו את שמות אברי הגוף (שוב, על פי דרישתן, אם כי זה גם היה מתוכנן). וגופי היה מוצג תביעה מספר 1.

כבר סיפרתי בעבר שכולן מאד שמרניות וביישניות. כמובן שדיברנו על אברי גוף מאד בסיסיים, אבל הציחקוקים והלהג למשמע מילים כמו ישבן (!) או שדיים - אוי, כמה שמחה הייתה בכיתה.

הבנות גם מאתגרות אותי עם ספרים שכמה מהן רכשו ומבקשות לדעת איך מבטאים מילים מסוימות. למשל "זרוע". אני משתדלת בשלב זה לברוח ממילים קשות כאלה, אבל כשהן שואלות אני חייבת להסביר.

בשיעור של יודית הנוכחות הייתה יותר מרשימה. וגם היצירות מרשימות.

אני מודה שבזמן הזה אני לא נוכחת בשיעור, אני יושבת בחוץ, בשמש. תמיד עוברים אנשים מהכפר, כולם עוצרים להחליף כמה מילים. כל הגברים מדברים עברית במידה זו או אחרת, כולם חביבים מאד. ואז מגיעים הילדים, חוזרים מהלימודים. מעט מהם יודעים איזו מילה בעברית אבל עם חלקם ניתן לדבר באנגלית. רובם ביישנים, חלקם מאד סקרנים.

אבל השיא היה היום בהיותו "יום המשפחה". היום הגיע "רופא עצמות" למקום. רופא מטעם הסהר האדום שהביא מכונה לבדיקת צפיפות העצם (ואולי עוד דברים וכישורים).

בדיקת הרופא עולה 30 ש"ח, לעומת בדיקת רופא בשכם או בקלקיליה שעולה 150 ש"ח. וכך זכינו להכיר את האימאם, בעלה של ח., איש מאד מרשים, עטור זקן לבן, שפניו מאירות, ואת בעלה של תלמידה אחרת והוריהן של אחרות. ממש מפגש משפחתי.

ביום שלישי יגיע רופא שיעשה בדיקת דם ועלות בדיקה זו תהיה שלושה ש"ח (!).

שאלנו כיצד יודעים תושבי הכפר על בואם של הרופאים (אירוע שמתרחש אחת לכמה שנים). נענינו שביום שישי, כשכל הגברים במסגד, מודיעים על כך. יותר יעיל מ SMS.

ואתן בטח תמהות איפה חדר הרופא. אז יש אולם גדול, בו אנחנו מקיימות את השיעורים. בקצה האולם יש פינה שניתן לבדל עם וילונות ובה יש שולחן וכיסא ומיטה קצת עלובה. והנה לנו חדר רופא. אבל מה שחשוב הוא לא התפאורה אלא שהרופא יהיה אמפטי ובעל ידע. זה הרבה יותר חשוב.

בריאות טובה.