ברטעה-ריחן, טורה-שקד, עאנין

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
אנה נ.ש. עם חורי הנהג
19/05/2014
|
בוקר

05.50 מחסום חקלאי עאנין

החיילים נמצאים , נערכים לפתיחת המחסום, כרגיל בשער  הקרוב לישוב עאנין

06.04 האיש הראשון עובר עם אשתו.  לדבריו ישנם מספר טרקטורים וכ- 20 איש ואישה

המעבר מהיר יחסית ותוך 10 דקות עוברים כמעט 10 א/נשים

צעקות חיילת: "אתה תלך הביתה"  אחר כך אמרו לנו שמדובר בצעיר שנסה לעבור עם אישור שפג תקפו

06.15 – עוד עשרים איש ואישה ממתינים . טרקטור ראשון עובר עתה . ישנם עוד שלושה בהמתנה. חלק מהעוברים הם צעירים ללא שקיות, בבגדי עבודה. ואני שואלת:" מה תאכלו מה תשתו עד הצהרים?" הם מושכים כתפיים. אולי לא הבינו מה שאלתי.

06.30 : "אין יותר בני אדמים – פיש תסאריך "  ואכן אדם אחד או שנים  נוספים יוצאים .  ושוב אני נזכרת בתסכול וחוסר אונים, איך דרשנו , ותבענו  מרשויות הכיבוש  שיוסיפו תסריכים על 800-1000 הקיימים בישוב כפרי בין 4000 תושבים , אז כשהיה , לכאורה לפחות, עם מי לדבר ומי שיקשיב.

06.45 מחסום ברטעה החדש

שגרת כיבוש. הכל רגיל כימים ימימה כאלו אלה הם סדרי בראשית , כאלו זה מנהגו של  העולם: אנשים עוברים בשביל מפותל ומגודר , תנועתם מוגבלת בתוך ארצם. בעברם , הם משחילים חגורה בלולאות המכנסיים וסיגריה בין שיניהם ובחוץ מתרוצצים בעלי הכוח והשררה, מפריחים סיפורים וחוויות מעל ראשי העוברים  בקול רם אולי כדי להפיג שגרת יום משמים , אדישים לאלה  מתחתם- תרתי משמע.

07.25 מחסום טורא:

כמה עשרות אנשים מצוטפפים בצד הגדה לכיוון מיתחם התפר. שני חיילים , חוזרים לאחר שפינו אשפה למיכל הגדול מחוץ למחסום. אחד מהם פונה אלי ומודיע לי בתקיפות שמדובר בשטח צבאי סגור ואסור לעבור ו/או לצלם , סתם ככה כדי להגיד ,שכן איני נמצאת בתחומי המחסום. אני שואלת למה  אינם מכניסים את המכולה עם האשפה האישית לתחומי הבסיס? עוד כמה משפטים מתגרים מצידם ואני חורקת שיניים כדי לא להגיב.

תלמידים/ות עולים רגלית, בנות בתלבושת הפסים האחידה אוחזים בידי הקטנטנים, מהעבר השני מתחילים לצאת אנשים באחור מה. היה קושי מסוים עם המחשב שנפתר ועכשיו "הכל בסדר" .

 

08.00- שטף העוברים מהגדה ולהפך פחת אנו מתכוונים לעזוב אז נגש אלינו חייל שלישי ובמתק  לשון שואל למה אנחנו עוזרים לפלשתינאים ומציע לנו ללכת לקסבה בג'נין ושכם. אנו אומרת שאנחנו כאן לא כדי לעזור אלא כדי למחות ,ולהתריע בנוכחותנו  ולתעד את הכיבוש. עוד כמה משפטים שלא לעניין ודרכינו נפרדות.