ביקור בבית משפט השלום בירושלים לתמיכה במשפחה מיאטא

צופות: 
חיה אופק, יעל אגמון, גלית אדר, חגית בק (מדווחת)
04/05/2014
|
בוקר

 

משמרת לבית משפט השלום להזדהות עם משפחת עמור מיאטא

עוד היו בבית המשפט -  עמירה הס, עמיאל וגיא מתעיואש.

בדרך לירושלים על כביש 60 רכבים צבאיים במקומות הבאים: דורה - אל פאוור (מחסום) שיוך חברון – רכב צבאי עומד בצד - אל ערוב – שני רכבים צבאיים ומחסום.

בדרך חזרה – אין רכבים צבאיים.

במחסום המנהרות החייל מבקש ממוחמד שידבר ורוצה ממנו תעודת זהות; הוא שואל אותי מה הקשר שלנו עם מוחמד וכשאני עונה לו 'חברים' הוא נראה משתומם. כולנו נותנים את כל התעודות – מעמידים אותנו בצד ועובד אזרחי מחזיר לנו את התעודות ומתנצל על הגזענות, ועוד אומר על החייל  "הוא עוד ילמד איך להתנהג...."

היום ב"הארץ " הופיעה הכתבה הבאה של עמירה הס :

מבחן עמור: במשטרה לא יודעים מהו נוער גבעות

שגרה מול שגרה, הסלמה מול שגרה: בין 15 ל– 28 באפריל נרשמה עלייה במספר ההתנכלויות של מתנחלי הגדה בפלסטינים

האם יש קשר בין התנכלויות קבועות של מתנחלים ממאחז Xלילדי בית ספר, לבין השחתת עצים של פלסטינים בסמוך לאותו מאחז X? לפי צבא ההגנה לישראל, אין קשר. כך אנו למדים מתצהיר מ–28 באפריל של גלעד לב, שהיה בשנה שעברה מג"ד בדרום הר חברון. והאם במשטרה יודעים מהו נוער הגבעות? לא. כך אנו למדים מתצהיר מ–25 במארס של שמואל ג'רבי, מ"מ רמ"ח מפלג פשיעה לאומנית במחוז ש"י.

התצהירים הוגשו לקראת דיון מקדמי בתביעת נזיקין על אוזלת יד המדינה, שתקיים היום (ראשון) השופטת ענת אבמן מולר בבית משפט השלום בירושלים. התובעים: משפחת עמור מהעיר יטא בדרום הגדה, שבמאי 2013 אלמונים חיבלו בכמחצית מעצי המטע שלהם ליד הכפר א־תוואי. קדמו להשחתה זו שתי חבלות אחרות באותו מטע, בידי אלמונים: ב-2006 וב-2011.

זהו מבחן עמור לרצינות ההצהרות של הגורמים הרשמיים נגד פשעי השנאה. חלקיו הראשונים של המבחן כבר התקיימו ופורסמו ("הארץ" 26.12.2013, ו–14.2.2014). אתם תתנו את הציון, אנחנו את התזכורת:

המטע של משפחת עמור לאחר שהושחת, במאי בשנה שעברה

צה"ל לא נענה לבקשת משפחת עמור להתיר התקנת תאורה מסביב למטע, כדי למנוע התנכלויות נוספות, וזאת משום שהמשפחה "בחרה להפנות את הנושא לערכאות משפטיות" (מה הקשר? תביעת הנזיקין מתייחסת לעבר, הבקשה להתקנת התאורה מתייחסת לעתיד).

פרקליטות המדינה, באמצעות עורך הדין משה וילינגר, טענה שמגישי תביעת הנזיקין אשמים בחבלה במטעם, כי לא דאגו בעצמם לתאורה (זאת בשטח סי, שבו גם תקיעת מקל באדמה, לא כל שכן חיבור לרשת החשמל, הוא בעבור הפלסטינים מסלול ייסורים ביורוקרטי בלתי נגמר).

המשטרה סגרה את תיק החקירה "מחוסר הוכחות", אף על פי שגששי הצבא מצאו עקבות שהובילו ישירות מהמטע לביתו של מתנחל בשם יששכר מן, במאחז חוות מעון הסמוך.

לקראת הדיון בתביעת הנזיקין ביקש עורך הדין של המשפחה, איתי מק, מהמדינה (המשטרה וצה"ל) לענות בתצהיר על 38 שאלות. אחת מהן: "נא לאשר כי יששכר מן מוכר לכוחות הביטחון והמשטרה מאירועים קודמים". בטפסי המשטרה שמתעדים את חקירת החבלה במאי 2013 מצוין, שמן נאסר והורשע בעבר. הארכיון המקוון של בתי המשפט מעלה כתב אישום של מחוז ש"י נגד מן ואחרים, שהיו חמושים, בגין יידוי אבנים על חקלאים מא־תוואני ופעילי שמאל. בארכיון נמצא גם תיק פלילי של לשכת תביעות ירושלים נגד מן, בגין "עבירות כלפי הסדר הציבורי". פסק הדין: הרשעה. אבל מ"מ רמ"ח מפלג הפשיעה הלאומנית, שמואל ג'רבי, עונה לשאלת עו"ד מק: "שאלה לא ברורה".

לבקשת מק לאשר "כי ידוע לנתבעת על שהותם של 'נערי גבעות' ופעילי ימין קיצוני בחוות מעון" ענה ג'רבי: "המושג אינו ברור. בחוות מעון מתגוררים מתיישבים יהודים". והתשובה לבקשת מק לאשר שחוות מעון היא מאחז בלתי חוקי ובלתי מאושר היא: "מדובר בשאלה משפטית". כלומר: הפרת החוק שבעצם הימצאותם שם היא עניין תיאורטי ומופשט.

מצה"ל היה קשה יותר להשיג תצהיר. רס"ן שי, חוקרת ענף נזיקין וחקירות במשרד הביטחון, כתבה בביטחון מלא: "...ערכתי בירור למול גורמי צה"ל הרלוונטיים, ממנו עולה כי באירוע זה (במאי 2013, ע"ה) לא היתה מעורבות של צה"ל". הפער בין תוצאות "הבירור" למציאות חייב את עו"ד מק לכתוב עוד מכתב, ולבקש מהמדינה להשלים את התצהיר. וכך גויס למשימה מי שהיה מג"ד באזור, גלעד לב. לשאלה "כיצד הופקו ויושמו לקחים מהאירועים הקודמים בשנת 2006 ובשנת 2011" ענה לב: "הפקת לקחים היא דבר שבשגרה אצל גורמי הביטחון".

שגרה מול שגרה, הסלמה מול שגרה: בין 15 ל–28 באפריל נרשמה עלייה במספר ההתנכלויות של מתנחלי הגדה בפלסטינים. מחמש תקיפות שבועיות בממוצע - לתשע. ההתנכלויות של ה"שכנים" היהודים של א־תוואני (הבאים בעיקר מהמאחז חוות מעון) הן אירוע קבוע. ארגון "יש דין" לבדו הגיש למשטרה בין שנת 2006 לאוקטובר 2013 35 תלונות בגין תקיפות של פלסטינים על ידי ישראלים באזור א־תוואני. המעשים: הכאת פלסטינים, השחתת עצים, הצתות, תקיפת רועים ומלוויהם, הריגת צאן, יידוי אבנים, הסגת גבול.

בשל שגרת ההתנכלויות של מתנחלי חוות מעון צבא ההגנה לישראל מלווה מאז 2004 קבוצה של ילדים משני כפרים קטנים סמוכים, בדרכם לבית הספר בא־תוואני ובחזרה. לפעמים החיילים לא מתייצבים למשימה, והילדים הולכים בפיק ברכיים בשביל בין הגבעות והסלעים, מתחת לחוות מעון. כך היה ב–24 באפריל. שני ישראלים הופיעו מכיוון חוות מעון על טרקטורונים, ויידו אבנים על ארבעה ילדים ואמם, בשובם בלא ליווי צבאי מבית הספר. ילדה בת שבע נפצעה בראשה, נפלה, אושפזה, נזקקה לתפרים בראשה.

והנה, לבקשת איתי מק לאשר "כי חיילי צה"ל מלווים תלמידים לבית הספר בא־תוואני בעקבות אלימות מצד קיצונים ישראלים" ענה לב: "שאלה לא רלוונטית לתביעה שעניינה השחתת מטע זיתים".

אנחנו מכירות את משפחת עמור וכרם הזיתים שלהם משנת 2006. אז כרתו להם את עצי הזית לראשונה, אחר כך היו עוד שתי פעמים. וכל פעם לא מצאו את אלה שעשו את המעשה, ולכן הם תובעים את המשטרה על אוזלת יד.

הדיון היה דיון מקדמי בטענותיהם ונציג המשטרה אמר בדיון שכל פלסטיני יכול לתבוע נזקים בועדה מיוחדת שהוקמה לצורך העניין וכי אין טעם לתבוע את המשטרה שעושה את כל מה שהיא יכולה על מנת להגן על הרכוש. עו"ד איתי מק  אמר שבוועדה הזאת פלסטינים לא יכולים שלא לקבל את התנאים שהוועדה מחליטה עליהם, אין להם זכות ערעור, ואין בזה מן הצדק.

השופטת החליטה שעל הצדדים להידבר בינהם תוך שלושים יום ולהגיע אליה. הם הולכים על פשרה של פיצוי או דיון משפטי שהשופטת תחליט אם יהיה בו צורך. היא לא דחתה על הסף את התובעים וזה לכשעצמו הישג משפטי גדול.

את בני משפחת עמור החזרנו למחסום בית לחם.