ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד

צופות: 
רחל מ., מיכאלה ר. (מדווחת)
15/05/2014
|
בוקר

 

 

6:20 שיח סעד

 

אנשים וילדים עוברים באופן שגרתי. לא מצטבר תור ארוך.

3 מג"בניקים יורדים אל הכביש שלפני המחסום ומאלתרים שם עמדת בדיקה לכלי רכב. עמידתם אדנותית ומשדרת כוח. ראינו בדיקה של מכונית אחת, שלמעשה הסתכמה בלקיחת תעודת הזהות של הנהג, התלחשות במכשיר הקשר, המשך החזקת התעודה ועיכוב המכונית עד שנתרצה שוטר המג"ב שומר החוק ובהליכה איטית מכוונת ניגש למכונית החזיר את התעודה.

 

מעבר הזיתים

 

כשהגענו, המסלול הראשון והשלישי תיפקדו. במסלול השלישי, המיועד למעבר תלמידים וכניסה למת"ק, הקפידו שאף מבוגר לא יעבור. בשעת בוקר זו אין זה מספיק, והתור הלך והתארך.

אך גם המסלול השלישי נסגר והתלמידים נוספו גם הם לתור היחיד. התור יצא מהמרחב שלפני הקרוסלה ופלש אל עבר השביל המתפתל שלפני הקרוסלות. כל אדם חדש שהגיע ניסה את מזלו בעמדה השנייה, אך לשווא. מאחר ואין קשר בין מצב הפתיחה של הקרוסלה לאור האדום/ירוק שמעליה, לא ניתן לדעת אם העמדה פתוחה או סגורה. איש גם לא טרח לעדכן את האנשים. מצב משפיל ומעליב שרק מלבה כעסים לזכאים לעבור, ולנו מהפך קרביים.

למשך כ-10 דקות נפתחה לפתע העמדה השנייה, ללא הודעה, והדבר צמצם באופן ניכר את התור. אך כששוב סגרו אותה התור התארך.

אחת מהמבקשות לעבור הייתה אישה עיוורת שרצתה להגיע לבית-חולים. היא התקשתה להתמודד עם הקרוסלות, ונשים אחרות השתדלו לעזור לה. היא הגיעה אל עמדת הבידוק ומסתבר שמשהו במסמכים שלה לא ריצה את החייל הבודק והיא נשלחה אחורה. בשלב זה אנשים שעמדו בתור ביקשו מאיתנו לעזור לה לצאת מהמחסום. התלוונו אליה ובעזרת פלסטיני צעיר שעזר לאנשים נוספים הבנו שתוקף האישור שלה פקע לפני יומיים.

התקשרנו אל חנה בר"ג. בינתיים התיישבנו להמתין עם האישה ברחבת ההמתנה (המצחינה משתן חריף).

בזמן זה מגיע אדם עם עגלה לקרוסלה החיצונית ומנסה ללחוץ על הזמזם כדי שיאפשרו לו לעבור בשער. ללא הואיל, איש אינו יושב ב"אקווריום".

חנה מודיעה לנו שהמחשבים במוקד הבריאות בבית-אל קרסו. לכן החלטנו להיכנס עם האישה אל משרדי המת"ק ולנסות לשכנע אותם לאפשר לעיוורת לעבור. פגשנו שם חיילת שטיפלה בבקשה בנועם ובנימוס. לעיוורת לא היה ביד זימון מבית החולים, היא אמרה שחיילים לקחו לה את הזימון במת"ק.

כעבור עוד זמן הסתבר שאין לה תור להיום. והיא שולחה ריקם אל ביתה.

האם התבלבלה בתאריך? לא הבינה שהיא נמצאת במחסום הזיתים, במקום במת"ק עציון, אליו היא שייכת על-פי כתובת מגוריה? אולי רצתה להגיע לבית החולים באופן דחוף?

לא די להיות עיוורת וערירית, אומללה בכל מהותה וישותה, נוסף לה עולה של הכיבוש המונע ממנה לנוע בדרך הקצרה והחופשית אל מחוז חפצה.