קלנדיה
הגענו למחסום ב-15:50 ומצאנו שני מעברים פעילים בלי תורים בכלל. לעומת זאת, במסלול למת"ק המתינו 6 גברים שטענו שהם עומדים שם כבר שעתיים ולא מרשים להם להיכנס. טלפנו לחמ"ל והסברנו את המצב ועוד לפני שסגרנו את הטלפון נפתחה הקרוסלה וארבעה מתוך השישה נכנסו למעבר. מבין השניים שנותרו בחוץ, אחד מעזה ניגש אלינו וסיפר שעבר טיפול כימותראפי בבי"ח בשכם, לשם טלפנו מהמת"ק ובשרו שממתין לו תסריך במת"ק קלנדיה. שחררו אותו מביה"ח והוא בא ישר למחסום ומאז מחכה להיכנס למת"ק. האיש היה חלש מאד ונראה לגמרי לא טוב. לא הבנו למה מתעללים בו וטלפנו שוב לחמ"ל שטלפנו לחיילים במעבר ושוב נפתחה הקרוסלה והשניים האחרונים נכנסו.
בחור אחד מקבוצת הנכנסים הראשונה נפלט החוצה מהמעבר. כאשר שאלנו אותו מה קורה, הסביר שאיבד את תעודת זהותו ויש בידו רק כרטיס מגנטי
עם צילום. שוב טלפנו ודברנו עם נציגת המת"ק, ירדנה שמה, ובקשנו שתעזור לבחור לפתור את בעיתו. היא אמרה שאינה יכולה להורות לחיילים היושבים במעבר להכניס אדם כלשהו למת"ק, אלא רק לבקש מהם אבל הבטיחה שתנסה. שוב הבחור נכנס פנימה והציג את מסמכו לחיילים. הפעם, אחרי התערבותה של ירדנה, נתנו לו להיכנס למת"ק. אבל מה פשר הדבר שהחיילים הם הקובעים מי ייכנס למת"ק ולא הקצינים שעובדים שם? רצינו לברר זאת וגם לשאול מדוע עוכבו כל הגברים כשעתיים בכניסה למת"ק. אז עברתי לירושלים במסלול מס' 4. אבל החיילים שבאקוואריום לא רצו לדבר אתי, רק רשמו את פרטי במחשב והסתכלו עלי בלי לענות על שאלותי, שתקו כמו דגים. כאילו פחדו שייענשו אם ידברו עם מישהי ממחסוםwatch?
חיכינו לראות מה קרה עם האיש מעזה וקצת לפני השעה 5 ראינו שיצא עם תסריך ביד והמתין במסלול לעבור לירושלים. כאשר הצליח לעבור עזבנו את המחסום וחזרנו לירושלים.