עופר

יום מלא חצאי משפטים

שוב חיכינו כשעה וחצי מחוץ לשער כאשר לנגד עינינו הכלות נכנסים כל האנשים שחיכו בחצר ההמתנה החיצונית, גם אלה שהגיעו הרבה והרבה אחרינו. שוחחנו קצת עם כמה מהמחכים, רובם רצו לדעת אם אני סילביה או חיה ואכזבתי אותם, אבל בכל זאת דיברנו עד שהם נכנסו – בערך שעה לפנינו.

בשעה 11:30 נכנסנו לאולם מס. 1, לא הבנו שום דבר ממה שמתרחש שם, עברנו לאולם מס. 2 – אותה התוצאה. מתוך ניסיון לתפוס איזה בדל משפט שנבין מה קורה בו, ישבנו בסוף באולם מס. 5 וראינו הארכת מעצר אחת שאחריה הודיע השופט על הפסקת צהריים ויצא מהאולם. זה היה היבול של התצפיות שלנו.

דברתי גם עם אבי, הממונה על הביטחון. שטחתי בפניו את כל טענותינו וגם הוא אמר לי שמחויבותם היא קודם כל לניהול שוטף של המשפטים, ולכן מכניסים קודם את קרובי העצירים. זה נשמע ממש טוב והוגן אבל בדרך החוצה ראינו כמה מן האנשים ששוחחנו אתם בחצר ההמתנה החיצונית  וגם באולם ההמתנה שבו שתינו כוס תה. הם עדיין לא נכנסו למשפט של יקיריהם.

למה אני מספרת את כל זה?משום שעכשיו ברור שהתואנה שבשמה מעכבים אותנו שעות בכניסה, דהיינו שקודם כל ייכנסו בני המשפחות של העצירים שמשפטם מתקיים ממש ממש עכשיו וכדי שלא לעכב את בית המשפט – תואנה זו אינה אמת. בעינינו ראינו. כשיצאנו מהמתחם הם עדיין התהלכו בחצר וחיכו שתעבור הפסקת הצהריים של השופטים ויתחדשו המשפטים.

היום, אחרי שנרגעתי קצת מכעסי דיברתי עם חאמד חמדאן, קצין פניות הציבור, ושטחתי בפניו את טענותיי. צריך לומר שהוא מקשיב בסבלנות וברוח טובה. הוא הציע שנכתוב לנשיא בית המשפט נתנאל בנישו, נבקש פגישה ונדבר אתו ישירות. אנחנו נעשה זאת ואם אכן תתקיים הפגישה נשמח לדווח לכן.