קלנדיה

צופות: 
נילי פישר, אורית דקל, מיכל וינר, עפרה טנא, מדווחת ומצלמת
02/05/2014
|
בוקר

"סבתא שלי לא עושה פיגועים"

זה היה המשפט שהטיחה בנו החיילת המוצבת בבונקר של קלנדיה, כשבקשנו ממנה לחרוג מנוהל יום השישי ולפתוח את השער ההומניטרי עבור שתי נשים, אחת מבוגרת עם רגל מגובסת והשנייה זקנה וחלושה שבקושי הצליחה לעמוד על רגליה. "תארי לך שזו היתה סבתא שלך", אמרנו לה . וזו הייתה התשובה שקבלנו.

הגענו בתשע. הרחבה המטונפת היתה מלאה מפה לפה. רק חיילת זועפת אחת בבונקר, בלי נציג מת"קinfo-icon בלי תור הומניטרי. אך לפחות כל תאי הבידוק פעלו. הקרוסלות מתקרסלות בזמן קצוב וההולכים/ות לתפילה, רבים מהם זקנים וזקנות , עומדים/ות שפופים בתוך הכלובים. מדי פעם נשמעת קריאה בערבית ברמקול - החיילת שבבונקר המודיעה איזה מסלול נפתח. "בזכות החיילים שקמו בשלוש בבוקר ולא אכלו ארוחת בוקר, אתן עומדות פה!" היא מצליפה בנו (לא, בזכות הכיבוש אנחנו פה, אנו אומרות לה. ובאמת למה שהחיילים לא יקבלו ארוחת בוקר ולמה שיתנו לעלמה הפטריוטית הנמרצת להתמודד לבדה עם המצב הבלתי נסבל במחוסם קלנדיה ביום שישי? ). אנחנו האויב שלה. 

האנשים בתור אומרים כי עד שיעברו את כל המסלול - תעבור שעה.מתקשה לעמוד אנחנו כבר יודעות שמדידות התפוקה והייעול של המומחים של צה"ל מודדות רק את שלב המעבר לקרוסלה הראשונה, את הקטע שלפני בדיקת התעודות אל מול החיילים, והם – המומחים- מרוצים מהתוצאות שהם עצמם קבעו את גבולותיהם . אנחנו מטלפנות למת"ק בבקשה שישלחו נציג שיפתח את המסלול ההומניטרי. "אני אברר במחסום" אומרת החיילת מהצד השני.  ואחרי זמן מה, אנו מטלפנות שנית.אישה מבוגרת וגבס על רגלה "היה נציג מת"ק בין שמונה לתשע", אומרת החיילת שמסרבת לנקוב בשמה, ומשקרת במצח נחושה - כי נציג של הצופים הזרים שנמצא במקום כבר בשעה שמונה, מספר שלא היה נציג וכי היחס הגס של הבונקראית ניכר כבר אז. "אבל אנשים צריכים נציג עכשיו, כשהם הולכים לתפילה, ולא בשמונה", אנחנו טוענות,  "ביום שישי אין נציג מת"ק במחסום". היא מלמדת אותנו, שאנחנו הרי ותיקות קלנדיה יותר מכל חיילת פטריוטית בסביבה, ושראינו שלפעמים יש נציג ולפעמים אין, לפעמים יש אפילו כמה, לפעמים הם/ן אפילו אדיבים ועוזרים, כלומר ממלאים את תפקידם מול האוכלוסייה האזרחית. "ואני לא מתכוונת לנהל איתך את השיחה הזאת" היא מסיימת.

הצפיפות גורמת לנשים זקנות  לנסות להידחף לראש התור. ריב וצעקות. תמונה קשה.

זקנה המלווה בביתה המבוגרת ואין סוף שקיות ניילוןinfo-icon, ואישה מבוגרת וגבס על רגלה, גורמות לנו ליצור שוב מגע עם החיילת הכועסת שבבונקר ועם נציגת המת"ק שבקצה קו הטלפון. אורית דורשת מהמתקי"ת לשלוח נציג; החיילת מעניקה לנו את משפט הסבתות המשעשע ומפנה את הזקנות אלינו "שהן יעזרו לכם". אבל, לשמחתנו, היא גם פועלת לפתיחת השער, "אבל רק לשתי הנשים, תגידו להם" ובסוף היא מתרצה שגם הבת המלווה עם השקיות תתלווה לאמה הזקנה.

10:30 הצטמצם התור ואנחנו פרשנו .