ברטעה-ריחן, עאנין
06.10 עאנין . ( מחסום חקלאי)
בבואנו אנו פוגשות את היוצאים מהמחסום וכן חמישה טרקטורים . אנשים אומרים שפתחו בזמן ( 06.00) ומאז עברו כעשרים איש/ה . הבידוק מתקיים בחלקו התחתון של המחסום , אנו מבחינות ברכבהלבן,של המתק רגע מאוחר יותר בעקבות מיני תקרית עם חייל עבה, חבוש כפה , הטוען ל"שטח צבאי סגור
" במרחב המעבר הפלשתיני ומנסה לדחוק אותנו אל "מאחורי הביטונדות" מגיע קצין המתק, אלירן , המאשר עמידתנו על יד השער. הוא מחליף את הקצינים הקודמים אך מנוע לטענתו מלמסור לנו את מספר הטלפון האישי שלו :"תדברו עם הקצינה טלי מהמתק" . מתפתחת שיחה , על תובנות בדבר ההתנהלות פלשתינאים אל מול הוראות ותקנות צהל והמחיר שהם עשויים/מוכנים לשלם כדי לשרוד /להתקיים ., ,
כך או אחרת : צהל המתמודד במחסומים עם ציבור אזרחי- אינו יכול להתקרא צבא מוסרי! גם אם הוא נחמד ואומר "בוקר טוב" לפלשתינאים העוברים ובאים. צבא נלחם נגד צבא אם ישנו הכרח להגן - לא נגד אזרחים במצוקה הנובעת מתוצאות כיבוש (מחשבות שלאחר השיחה עם הקצין )
07.10 מחסום ברטעה החדש
אנשים ממהרים לצאת את השרוול לעבר מוכניות המסיעות אל מקום עבודה. קשה לראות אותם עם החגורה בידם .המעבר סביר. אין עיכובים , הכיבוש זורם על מי מנוחות- ומהר כאן , לשם שינוי, הוא מתנהל תחת השרביט האזרחי . אותה גברת בשינוי אדרת: שהרי כיבוש הוא כיבוש הוא כיבוש והלאה...
אנו פוגשות איש בן 51 ( שמו ופרטיו מצויים אצלי) המספר שלאחר שנים רבות בהן עבד בישראל , הפך לאחרונה ל"מנוע בטחוני " והוא מסורב באישור אף שיש בידו הזמנה של מעסיק ישראלי . בשיחה סיפר האיש כי בנו , עיתונאי ששהה בעזה לצורך תפקידו באחת התקופות החמות ביחסים בין עזה וישראל. ונתפס על ידי צהל נעצר ונאסר . על פי גזר דינו עליו לבלות במאסר עוד שנה וחצי . לדברי האיש, אפשר שזו הסיבה למניעה הביטחונית.
07.30 עזבנו .