קלנדיה

בוקר ארוך ואיטי

רק שלוש מתוך חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:10 וכבר התורים היו אורכים.  ב-5:20 שתי התחנות הנוספות נפתחו, אבל הנזק כבר נגרם והתורים הגיעו עמוק לתוך מגרש החניה במשך כשלושת-רבעי שעה.

בשעה 6:05 התחלנו לעקב אחרי איש אחד בסוף אחד התורים עד שעבר את הקוסלה הראשונה, וזה לבד לקח 25 דקות (אחר-כך אבדנו קשר עין אתו, כך שאי אפשר לדעת כמה זמן נוסף עמד בתור עד שנכנס לשרוול).

בשעה 6:15 טרם נפתח השער ההומניטרי. התקשרנו לקו ההומינטרי והחיילת העבירה אותנו לאשה (לפי הקול) שנשמעה כאילו הערנו אותה ואמרה שהיא תטפל בעניין. כעבור פחות מ-10 דקות קצינת מת"ק הגיעה, אבל נכנסה ל"אקווריום" ולא התייחסה לשער עד שהמאבטח הגיע בשעה 6:30. עד אז הצטברו כ-50 איש ליד השער. השער נפתח ב-6:30 ושוב ב-6:40. אחר-כך אנשים שהתכוונו לעבור דרכו עזבו את התור, בתקווה שמזלם ישופר בתורים דרך המכלאות, או בגלל שהמאבטח, בנקודה מסוימת, ציווה עליהם לא לחכות יותר לפתיחת השער ההומניטרי. וכמו בעבר, אחרי שאנשים אלה הלכו לתורים העוברים דרך המכלאות וכבר היו תקועים בתוך המכלאות, הגיעו חדשים ונעמדו ליד השער ההומניטרי והשער כן נפתח עבורם. בקיצור, בלגן. רוב הזמן קצינת המת"ק, האחראית על השער ההומניטרי, בלתה בתוך "האקווריום" והתעלמה מענייני השער עד שעזבה בשעה 7:12.

אנחנו עזבנו בשעה 7:25, כאשר המגיעים החדשים יכלו להכנס חופשי דרך המכלאה השמאלית.