אימתין

בדרך פגשנו 4 ג'יפים צבאיים, שעמדו בכניסה לעיזבת טביב, ויצאו בדיוק כשעברנו שם . אחד מהם עקף אותנו ונכנס לעזון. גם בדרך לשם וגם בחזרה חלפו על פנינו כלי רכב צבאיים נוספים והורגשה תכונה צבאית לא רגילה, שהעלתה השערות ודאגות בקרב נוסעות המכונית.

ריקי ש.

 לפני הכניסה לשיעורים שוחחנו כרגיל עם התלמידות, שהצטופפו סביבנו וגם עם הנשים האחראיות. פ. האחראית הסבירה לי, שכולן מתנדבות ממש כמונו, ואחר כך התעניינה מניין אני. עניתי מתל אביב והיא התעקשה ובמקור מניין את? הסברתי שנולדתי בתל אביב. ואז שאלה מה מניע אותי/אותנו להתנדב בכפרים. הסברתי שאנחנו פעילות במחסוםווטש, וכי זוהי אחת הפעולות של הארגון, שהחל דרכו בפעילות במחסומים. היא אמרה, שהיא מכירה את מחסוםווטש וגם אחרים שבאו לעזור להם בתקופת המסיק. השתדלתי להסביר שהפעילות בכפרים היא חלק מעמדה פוליטית רחבה יותר של התנגדות לכיבוש. אז אתם רוצים לעשות טוב סיכמה, וחזרה ואמרה שגם הן מתנדבות. הגיעה השעה להתחיל בשיעור והשיחה הסתיימה. מקווה להמשיך בה בפעם הבאה.

ביום ה' הקרוב יוצאים התלמידים לטיול בשכם ולכן לא יתקיים השיעור.

לשיעור הופיעו  הפעם כ18- תלמידות. חזרנו על השיעור הקודם. מאחר והסיפור עסק בפינגווין שחי ביפן שוחחנו קצת על פינגווינים. תרגלנו הטיית פעלים בהווה  וכל 2-3 תלמידות בנו סיפור מפעלים ומשפטים שלמדנו. מאחר וכולן , משום מה,  בנו סיפורים בגוף ראשון. תרגלנו יחד אותם ספורים בגופים שונים. סיימנו בשיר  ""Row Your Boat, שהתלמידות, שהגיעו לשיעור שעבר, כתבו על הלוח ולימדו את האחרות. הבנות המקסימות הקיפו אותי לקראת סוף השיעור וביקשו שאכתוב לכל אחת את שמה ומשפחתה בעברית ושאלו שאלות אישיות על משפחתי ועלי. הן סיפרו בהתרגשות על הטיול הצפוי להן בשכם ונפרדנו לשבועיים.

נורית פ:

השבוע החלפתי את מיקי שמלמדת את בנות כיתה ה'. כשנכנסתי לכיתה, ישבו כבר כ 15 בנות בחצי מעגל. בנות נוספות הגיעו במהלך השיעור. ניסיתי להתחיל בהיכרות בינינו אך הן ביקשו ולמעשה דרשו לשיר את "We shall Overcome", השיר שמיקי לימדה שבוע קודם. מסתבר שהשיר הזה נעשה להיט בקרב הילדות. הסכמנו שנשיר בסוף, רק לאחר שהבטחתי שאלמד אותם שירים אחרים. עשיתי זאת תוך שילוב של הלימוד. עברנו בעיקר על שמות של חלקי גוף והפונקציה שלהם (עיניים, ידיים וכד'). ווידאתי שהן יודעות לקרוא נכון את השמות. לבסוף פרצנו בשירה רמה:  We Shall Overcome. , היה מרגש לראות את ההתלהבות שבה הן שרות. 

ליליה פ.

הגיעו לשיעור 17 בנות. השיעור התנהל באווירה של שעשועים וצחוק והיה קצת שובבי, אבל נחמד. שיתפתי פעולה. אני חושבת שאצלן בבית הספר הן לא יכולות להתבדח כך בשיעורים, אז למה לא לאפשר להן?

   בתחילה  חזרתי איתן –בדרך כלל במקהלה, לפי בקשתן – על משפטים פשוטים ביותר. בגלל הבדלי מבנה המשפטים בין עברית+ערבית לבין אנגלית , הן מתקשות במילות הקשר או הגוף.

 עברתי מיד ל"שירה בציבור" (כולנו הבחנו שהן אוהבות לשיר) – הן שרו בדבקות את השיר על הדגיג הקטן ואחר לימדתי אותן את We Shall Overcome.  . הן עזרו לי בתרגום וכאן התפתחה שיחה מעניינת, על משמעות ה""overcome. דווקא הבנות הקטנות יותר פירשו זאת כ"ניצחון"  על כל הרעים וכשהגענו למילים על we shall live in peace  , הן הוסיפו (בערבית ובלהט) "בפלסטין משוחררת" נכון. נכון?". of course!  - אמרתי בחדווה.

     אחר ביקשתי שיספרו באנגלית מה הן אוהבות לבשל. סיפרו . אחדות סיפרו שהן מנקות יום, יום את הבית עם אחיותיהן. ביקשתי מהן  להכין שוב "חלומות גדולים" שלהן לפעם הבאה.

   לקראת הסוף הן ביקשו : משחק. כמה מהן נעמדו ליד הלוח, כביכול מורות, וכתבו משפטים באנגלית ואנחנו היינו צריכות לנחש מה זה (קצת קשה היה, כי החמודות כתבו בשגיאות).

 השיעור הופרע מדי פעם בגלל ילדי הגן שקופצים מבעד לגדר ומתייצבים בחלון עם פרצופים מה-זה-מצחיקים! צריך לבקש מהחונכות שיטפלו בכך.