קלנדיה
חירות
נשים וגברים הצטופפו מול מוטות המתכת האילמים של השער הנעול שלפני משרדי המת"ק.
חיילת בהירת שיער ישבה בעמדה מול האנשים כשגבה כפוף מעט ופיה לא חדל ללעוס מהמזון שהיה מונח על השולחן. מבטה ריפרף על פני האנשים והם היו שקופים. האנשים ראו אותה והיא לא ראתה אותם.
מרביתם באו לבקש אישורי מעבר מסיבות בריאות. רק עוד פחות משעתיים יהיו המשרדים פתוחים ואחריהם יתחיל סגר
בן יומיים לרגל חג הפסח, חג החירות ליהודים.
האנשים ידעו שאם לא יגיעו למשרדים תוך השעה, השעה וחצי הקרובות, מצבם הרע יורע יותר.
הייתה שם זקנה שאחזה תיק עמוס מסמכים רפואיים וזימון לאשפוז בבית החולים מוקאסד.
עמד שם קשיש שבא לבקש תסריך עבור בתו שצריכה לעבור ניתוח, וגם בשבילו, אביה, שמבקש לשהות לצדה.
עמד שם גם מורד שלבתו ארם בת החודש נקבע ניתוח עיניים בבית החולים סנט-ג'ון.
עמדתי על יד מורד. דאגנו כולנו. גם אישה מעזה ששוחררה אחרי ניתוח מבית חולים בגדה ורצתה לשוב לביתה עמדה ודאגה, ואחרים שלא התודעתי לבעייתם.
הדקות חלפו והחיילת בהירת השיער שהכפתור הפותח את הדרך בשליטתה המשיכה לאכול.
נדרשו טלפונים רבים ושיחות רבות עם מוקדנים רבים עד שמישהו מאלו שהבטיחו שיטפלו קיים והשער הנעול נפתח.
עברנו אל סככת הכניסה שלפני משרדי המתק שהיו ריקים מאדם.
האנשים הוכנסו פנימה בקבוצות.
האיש הקשיש כרע והתפלל בפתח המשרדים. רק אז נכנס. הוא יצא ובידו אישור עבור הבת. הוא, האב, סורב. אלו חוקי הכיבוש. לא די להיות אב כדי לסעוד בת בחוליה.
גם הזקנה יצאה מאוכזבת. בין שלל האישורים הרפואיים שנשאה והציגה בפני חורצי הגורל היה חסר אחד.
האישה מעזה יצאה מרוצה ובידה אישור לחצות את מחסום קלנדיה ולנסוע להחלים בביתה.
ומורד קיבל אישור עבור ארם הפעוטה.
*
במחנה הפליטים פגשתי את אחמד ששוחרר לפני ימים אחדים מכלא עופר לאחר שסיים לרצות את 16 החדשים שגזר עליו בית המשפט הצבאי.
אחמד נעצר במקום עבודתו ב-1 בינואר 2013. צלמתי אותו בשעת המעצר כשהוא מובל ובידו סנדוויץ' נגוס למחצה. אחמד הופלל ונשפט והורשע.
אחד מרבים לפניו ורבים אחריו.