ארתאח (שער אפרים)

ביום שלישי 8.04.14, לאחר שאושרה בקשתנו הכתובה לבקר של מעבר ארתאח, התאפשר לנו לראות במו עינינו את מה שהפועלים הפלסטינים צריכים לעבור מדי בוקר, 5-6 פעמים בשבוע. רונן קריב קיבל אותנו במשרדו, שם הסביר לנו את השיפורים המתוכננים*, בזמן הקרוב, במבנה המעבר, תוך הדגשה של ההבדלים בין מעבר אייל וארתאח, לאחר מכן הוביל אותנו לתוך תוכו של הקומפלקס, לא לפני שהורה לרוקן את כל פרוזדורים מכל הפלסטינים שנמצאו שם, ולהפסיק את הכנסת אלה שנמצאים מעבר לקרוסלה הראשונה ומחכים לעבור לצד הישראלי, מחמת מסוכנותם.

לווינו על ידי ראש המאבטחים שפתח לפנינו את כל הדלתות, השערים והקרוסלות שראינו בדרך.

המסלול: (מהכניסה בצד הפלסטיני עד היציאה בצד הישראלי).

אחרי העמידה בתור הלא מאורגן בצד הפלסטיני, ממול המעבר,

1)     הפלסטינים מובלים דרך מסלול מגודר במעקה מתפתל ושם הם מחכים עד 4.00 בבוקר (במשך ימים א' עד ה') או עד 5.00 בבוקר (בימי ו')

2)     שלוש קרוסלות מאפשרות כניסה לתוך תחום מגודר. נפתחות ונסגרות לפי עומס או סיבות אחרות.

3)     שער מגנומטר אחד מאפשר כניסה לפרוזדור. מי שיש עליו מתכת אמור להניח על שולחן לצד השער ולעבור שוב. לעתים נעלים, ושקית האוכל חייבים להיות מונחים על השולחן לפני המגנומטר. כל זה נעשה תחת פיקוח, באמצעות פקודות קוליות ברמקול, על ידי המאבטחים של המעבר היושבים בתוך קוביית בטון במרחק של כ-5-10 מטרים מהמגנומטר.

4)     פרוזדור מגודר ופתוח לשמים באורך של כ-15 מטרים, ובסופו עוד קרוסלה, ושם פונים ימינה להמשך הפרוזדור המגודר, באורך של 20 מטרים עד שמגיעים לבניין עצמו.
בכניסה יש כ- 5 חדרי שירותים (3 לגברים ו-1 לנשים ו-1 לנכים). על הקיר מודבק שלט קטן בערבית עם מספר טלפון למקרה מצוקה.

5)     בכניסה לבניין עצמו יש חלוקה ל-4 דלתות גדולות הנקראות שרוולים, 3 מהן בשימוש.
שרוול ראשון מיועד לנשים, ושנים אחריו לגברים. משתנה לפי הצורך.

בכל שרוול יש קרוסלה וממנה התפצלות ל-3 אפשרויות למעבר:
א. מגנומטר (לבני אדם) וכן מסוע מצויד בקרני רנטגן לבידוק התרמילים והסלים. מודעה על הקיר מזהירה לא להעביר במסוע  ידיים, כלבים ו...תינוקות.  הפיקוח נעשה על ידי עינם הבוחנת של שלושה עובדים מאחורי חלונות קטנים מוגנים על ידי קיר בטון עבה. עובדים אלה מחליטים לאן כל אחד צריך להמשיך.***
ב. חדר קטן ללא תקרה, עם אפשרות שהייה של כ 10 אנשים, חלון קטן לתעודות הזהות, שנבדקות. אנשים נבחרים באופן אקראי להיכנס לחדר..

ג. המסלול הירוק - לשאר העוברים.
לא הוסבר לנו איך נקבע מי עובר איפה. נאמר משהו כללי: לפעמים אקראי ולפעמים "בטחוני".

6)     עמדת בדיקת תעודות: ביקורת של טביעת אצבעות מלווה בתמונה של תעודת הזהות על גבי מחשב שנמצא בתא עם חלון זכוכית גדול (שמונה מסלולים עם 16 חלונות שמתוכם לא יותר מ-9 חלונות בשימוש במצב רגיל. זה השלב האחרון במסלול שאותו אנחנו יכולות לראות – לא לגמרי ברור – במשמרות שלנו.

7)     קרוסלה ליציאה מהמחסום.

8)     מעבר מקורה היוצא מהצד הישראלי לצד המחסום עד הצד הפלסטיני לאנשים החוזרים מהעבודה . פתוח עד 7 בערב.

*לפני הכניסה למחסום, בצד הפלסטיני, יבנה מסלול כניסה שבו 4 נתיבים, שמתוכם נתיב אחד ישמש כמסלול נפרד לנשים, (נכנסות כ-150 נשים ולכן המסלול יתאים עצמו לפי הצורך). כמו כן יוקם מבנה שיאפשר פגישות עבודה בין אנשי עסקים ישראלים ופלסטינים בתנאים טובים. אמצעי תקשורת וכו'.

**לכל המבנה קיימות מספר דלתות אש היוצרות הפרדה בחלל על פי בחירה.

***לפי הדברים ששמענו בישיבה ברמים – המכשירים אינם מקרינים ואינם מסוכנים. נאמר לנו השם והאפשרות לבדיקה.

יחד עם זאת נודע לנו כי לפני שנה הוחלט באיחוד האירופי לא לאפשר שימוש במגנומטרים אלו (שמכונים Backscetter) בשדות התעופה ( מצויים בעיקר בשדות התעופה של ארצות הברית), בגלל בסיכון הרב שעוברים הנוסעים. ניתן לקרוא זאת באתר של Europeian commission of common policy.

http://www.propublica.org/article/europe-bans-x-ray-body-scanners-used-at-u.s.-airports

לכן אנחנו לוקחות על עצמנו לבדוק עניין זה לעומק.

רונן קריב היה סבלני ואדיב ויצא מגדרו להסביר את פעולת הטרמינל.

אין צורך לומר שלא ראינו או הרגשנו אפילו שמץ מהתחושה שעוברים הפועלים תחת מנגנון הפיקוח והאבטחה ששורר במעבר.

חווית המעבר בטרמינל הייתה סוג של חוויה קפקאית בתוך מבוך של מסדרונות, חללים צרים ודלתות ועוד דלתות, ועוד קרוסלות, הכול ממסופר ותחת פיקוח, מה שיוצר תחושה של בלבול וחוסר התמצאות.

הבעיה המרכזית של המקום היא אי התאמה בין גודלו לבין מספר העוברים בו בשעות הקריטיות (המשימה היא להעביר 5000-6000 איש בשעתיים, דבר שאינו אפשרי והוא גורם הסבל מספר אחד של המחסום).

וכן ריבוי הקרוסלות והבדיקות לאורך המסלול.